שאלה 1 – איפה היו כוחות הביטחון?
תוכניות הפלישה של חמאס, כפי שהתממשו ב- 7.10, היו ידועות לגורמים ביטחוניים ומדיניים בכירים כבר לפני כ- 10 שנים. גם בחודשים ובשבועות שלפני כן, ידעו באמ"ן כי חמאס מתרגל את התוכנית בשטח, והתקבלו שלל אינדיקציות והתרעות. אולם כל אלו לא הובילו לשינוי התפיסה לפיה החמאס לכאורה מורתעים, ולא הובילה לפעולות התקפיות או להיערכות הגנתית שונה למול האיום.
בליל שמחת תורה 6.10.23 היו לאורך גבול הרצועה בין 400 ל- 600 חיילים, לאחר שמרבית הכוחות שוחררו לביתם ואחרים הועברו לתגבור ביו"ש. חלק גדול מהחיילים שנותרו בשטח לא היו לוחמים (טירונים, אנשי מפקדה, תצפיתניות ללא נשק והכשרה לשימוש בו), לעיתים ללא שום ציוד הולם. בגזרה היו 24 טנקים (חלקם תקולים), מתוכם 12 פרושים בשטח ועליהם חיילים שלא תרגלו מזה חודשים רבים נסיעה ולחימה על טנק. שאר 12 הטנקים חנו בבסיסים ללא חיילים שיתפעלו אותם.
לאחר תחילת המתקפה, בצה"ל היה כאוס פיקודי מוחלט. רק כשעה ורבע אחרי תחילת האירועים יצאה פקודה ראשונה מהבור בקריה להניע כוחות דרומה (פקודה זו מתייחסת לחדירת מחבלים בודדים דרך מנהרות). ללא תמונת מצב, במטכ"ל כלל לא מבינים שישראל מצויה תחת מתקפה. עד לשעות הצהריים של יום השבת, עדיין סברו בבור בקריה כי מדובר בחדירה של לכל היותר מאתיים מחבלים. בפיקוד דרום, חמש וחצי שעות אחרי תחילת האירוע, לא הייתה הבנה לגבי מטרות הפלישה, היערכות ומיקומי מחבלים, או לגבי התקפות מקבילות על יישובים ובסיסים.
במהלך אותו היום כוחות של צה"ל אכן ירדו דרומה, בדגש על יחידות מיוחדות בשלב הראשון. אל הכוחות הצטרפו גם לוחמי שב"כ, שנקראו על ידי ראש הארגון רונן בר לרדת דרומה, כשעתיים וחצי לאחר תחילת האירועים. אולם הירידה לדרום והלחימה בעוטף נעשו ללא גורם מתכלל, החל מרמת הצוותים ועד לאוגדות, תוך עיכובים משמעותיים בצמתים שבהן הוצבו מארבי מחבלים. בהיעדר תמונת מצב והנחיות, הכוחות הסתמכו בעיקר על תקשורת ברשתות החברתיות והתארגנות ספונטנית בשטח. כך נמנע מענה הולם, לעיתים לאורך שעות ארוכות, לטובת יישובים ובסיסים.
לעומת זאת, כוחות מחוז דרום של המשטרה הוקפצו במהירות יחסית, ונתנו מענה במקומות כמו שדרות, נתיבות, אופקים, צמתים וצירים בעוטף. ברבים מהמקומות בהם התחוללו קרבות פנים לפנים השוטרים היו בנחיתות מספרית, ובנחיתות חימוש משמעותית מול מחבלים (אקדחים מול רובים וטילי נ"ט). בנוסף, לא יצאה פקודת נוהל 'מחוז שכן', שהייתה מזרימה שוטרים רבים ממחוז מרכז דרומה.
החל משעות הצהריים של יום השבת צה"ל החל להחזיר שליטה על יישובים ובסיסים שנכבשו בידי החמאס. בשעות אחר הצהריים כבר היו באזור העוטף ובדרום 31 גדודים סדירים, ועוד כוחות מילואים רבים, אך התגובה הגיעה באיחור ניכר.
שאלה 2: איפה היה חיל האוויר?
בשנים האחרונות צמצם צה"ל משמעותית את מערך המסק"רים (מסוקי הקרב), לטובת חיזוק מערך הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) , ונשאר עם שתי טייסות בלבד. חלק מהכטב"מים מסוגלים רק לתצפת וגם זה רק על מרחב מצומצם ביותר. גם הכטב"מים החמושים נושאים טילים בלבד, ללא מקלעים ואינם מצויים בקשר ישיר עם הכוחות בשטח.
לאחר התייעצות לילית של בכירי מערכת הביטחון, הועמדו בכוננות שני כטב"מים ומטוס קרב. בנוסף, שני מסק"רים כבר עמדו בכוננות (נמוכה) בבסיס רמת דוד בצפון, שרחוק מאוד מהגזרה הדרומית. לאחר קבלת אינדיקציות בליל האירוע ביקש פיקוד דרום לקרב מסוקים לעזה, אך הבקשה לא נענתה.
כעשר דקות לאחר תחילת האירועים ב-7 באוקטובר הוזנקו שני המסוקים מבסיס חיל האוויר ברמת דוד, ללא מודיעין וכמעט ללא קשר עם הכוחות בשטח. הטייסים הונחו על ידי הפיקוד בקריה להתעדכן בטלגרם ובחדשות לבחירת מטרות. באותו זמן שני כטב"מים הוזנקו מבסיס פלמחים כתגובה לאזעקת צבע אדום בעוטף וללא מודיעין קונקרטי. כעבור חצי שעה הנחתה אוגדת עזה את שני הכטב"מים לבצע תקיפה ראשונה באזור ׳מעבר ארז׳, שעליו השתלטו המחבלים של חמאס. לאחר מכן, בהיעדר מידע, תקיפות הכטבמ"ים בוצעו לפי מידע שהגיע מהרשתות החברתיות.
כעשר דקות לאחר תחילת האירועים גם הוזנקו שני מטוסי 16-F מבסיס חצרים, שהגיעו לאזור במהירות. אולם, בהיעדר מודיעין, המטוסים חגו במשך 45 דקות בגובה רב מעל אזור העוטף. בגובה ובמהירות כזו לא ניתן לזהות מטרות, הטייסים לא הפציצו ואף לא ביצעו גיחות נמוכות שהיו יכולות להרתיע מחבלים שהמשיכו לחדור. כרבע שעה אחרי תחילת האירועים הוזנקו גם שני מטוסי חמקן 35-F מבסיס נבטים בדרום שהגיעו במהירות. הטייסים חגו נמוך אך לא הצליחו להבין את המתרחש, מלבד זיהוי מספר שריפות בעוטף. בהתאם לתוכניות הקיימות, הם ביצעו מספר הפצצות בתוך רצועת עזה שלא הועילו למצב בתוך ישראל.
רק כשעתיים אחרי תחילת האירועים הצליחו שני מסק"רים ליצור קשר ראשוני עם מפקד של אחד הכוחות על הקרקע. לפי הנחייתו הם ביצעו ירי לכיוון הגדר, שלא הצליח לעצור באופן משמעותי חדירת מחבלים. שעתיים וחצי אחרי תחילת האירועים, שני מסוקים נוספים המריאו מבסיס רמון בנגב, אך עסקו בעיקר במניעת חדירות נוספות מהגדר, מבלי שלטייסים ולפיקוד חייל האוויר יש הבנה של מה שמתרחש.
כשש וחצי שעות אחרי תחילת האירועים, היו כ- 10 מסק"רים באוויר (מתוך 28 שהשתתפו בקרבות ברוטציה). גם בשלב הזה, הקשר בין הטייסים ופיקוד חייל האוויר עם כוחות הקרקע בוצע באופן מאולתר והתבסס בעיקר על מידע שזרם דרך הרשתות החברתיות.
שאלה 3: מהו הכוח שעמד מול צה"ל?
בשבת השחורה חדרו לישראל כ- 3,000 – 3,500 מחבלים מארגוני טרור שונים ברצועת עזה, במספר גלים. חלק מהמחבלים היו בעלי מיומנות גבוהה יחסית (נוח׳בה), חלקם בעלי מיומנות נמוכה ולצידם תושבים עזתים שאינם משתייכים רשמית לארגוני טרור, כשחלקם היו חמושים וחלק לא. על פי הערכות, המחבלים חדרו דרך כ- 30 נקודות שונות שנפרצו לאורך גדר הגבול עם רצועת עזה (יש המדברים על מספר כפול מזה).
המחבלים היו חמושים בנשקים אוטומטיים, מכונות ירייה, מטעני חבלה, רימונים ומטולי RPG, ונשאו תחמושת רבה שעלתה בכמות ובאיכות על החימוש של השוטרים והחיילים. בנוסף, בידי המחבלים היה מידע מודיעיני רב על בסיסי צה"ל, על אמצעי התקשורת והתצפית בגזרה, על מיקומי המפקדות, על מערכי ההגנה ביישובים (עד לרמת מיקום הרכב של הרבש"צ), על המפעלים ועוד. זוהי תוצאה של שנים רבות של היערכות מדוקדקת.
ההתגברות של המחבלים על אמצעי ההגנה הצה"ליים הייתה מהירה וקלה יחסית. חמאס השתמש במצנחי רחיפה מעל הגדר, במטולי RPG ורחפנים חמושים לפגיעה במערכות ׳רואה-יורה׳ והתצפיות, בירי נ"ט על טנקים ורכבים משוריינים בעמדות הקדמיות. המחבלים אף פרצו את הגדר באמצעות מטענים, דחפורים ונ"ט. בנוסף, חמאס השתלטו במהירות על מעבר ארז וגם משם חדרו מחבלים רבים לישראל. על פי תוכניות ומפות שנתפסו, חמאס התכונן לחדירה עמוקה לשטח ישראל בהרבה מזו שהתרחשה בפועל. הנחת המוצא של החמאס הייתה כי צה"ל יגיב במהירות ובעוצמה לאירוע, ושחיזבאללה יצטרף ללחימה מלבנון ומסוריה.
בפועל, כוחות משמעותיים של צה"ל הגיעו ליישובים רק כ- 7 – 10 שעות לאחר תחילת האירוע. לכן, הכוח היחיד שעמד מול מחבלים היו אנשי כיתות הכוננות, החמושים רובם באקדחים בלבד. ביישובים בהם ניתנה התרעה ושהות מספקת להתארגנות, ומול מעט מחבלים יחסית, הצליחו כיתות הכוננות למנוע טבח המוני.
ראוי לציין כי למרות שהכוח של החמאס שפרץ לישראל היה מאומן ובעל מודיעין מצוין, רמתו המקצועית-צבאית אינה בהכרח גבוהה. מה שהכריע את הכף לטובת המחבלים הייתה עליונות מספרית וחימושית מצידם.
שאלה 4: איך זה ייתכן?
ההערכה השלטת בצה"ל ובדרג המדיני הייתה שחמאס מורתע, ושפניו אינם למלחמה.
הערכה זו התבטאה בהתעלמות מתוכניות חמאס (המכונות בצה"ל "חומת יריחו"), ומאינדיקציות רבות לגבי אימונים ופעילות חשודה על הגדר ובתוך הרצועה. בצה"ל העריכו שלכל היותר ינסה חמאס לבצע חדירה קטנה, של חוליה או שתיים, לצורך חטיפה ומו"מ על חילופי שבויים/אסירים (בסגנון חטיפת גלעד שליט ב- 2006). מלבד מחלקת הבקרה באמ"ן (המונה אדם אחד), ומלבד גורמים בודדים בדרגי הביניים, לאורך זמן רב איש לא חלק על הסברה שחמאס מורתעים, ושהם מוגבלים ביכולותיהם לפלוש לישראל.
אי לכך, באותה שבת נותרה בעוטף עזה כמות חיילים מינימאלית, באווירה שאננה של חג ושבת. בנוסף לא נכתבה ותורגלה תוכנית לחדירה מאסיבית (כפי שנעשה בגבול הצפון כחודש לפני), על ידי צה"ל והמשטרה. כמו כן, בשנים האחרונות דוללו הנשקים שמחזיקות כיתות הכוננות בעוטף, מחשש לגניבת נשקים, שוב בהנחה שחמאס מורתע. למעשה, הערכה זו שלטה בתודעה הישראלית גם שעות רבות לאחר תחילת האירועים, וצה"ל פעל לפי תוכניות שאינן מתאימות לנעשה בשטח.
בליל שישי, 6.10.23 כאשר התגברו האינדיקציות שמשהו מתרחש, העדיפו ראשי מערכת הביטחון שלא לבצע מהלכים משמעותיים. לדבריהם, ננקטו מהלכים זהירים ומינוריים בלבד, על מנת לא לשרוף מקורות מודיעיניים. אולם, ייתכן שלנגד עיניהם עמד באותו לילה, ולמעשה בשימור הקונספציה לאורך שנים, גם הקו שהכתיב הדרג המדיני. מספר ימים לפני 7 לאוקטובר גיבשה חטיבת המחקר באמ"ן עמדה, לפי זיהו חיזבאללה, איראן וחמאס הזדמנות לתקוף את ישראל. רח"ט מחקר אמ"ן לא הספיק לשלוח את המכתב לרה"מ, אך כתב בו כי 4 מכתבים שהועברו השנה זכו להתעלמות וליחס חשדני מצד הדרג המדיני.
לפחות בעשור האחרון, קידמו ממשלות ישראל גישה של שימור שלטון חמאס והחלשת הרשות הפלסטינית. שימור שלטונו של חמאס התבטא בכך שהעבירו להם כספים בכמויות (ששימשו גם לבניין כוחו הצבאי), במתן הקלות (כגון הרחבת כניסת העובדים לישראל, שחלקם ריגלו ביישובים ובבסיסים), בהימנעות מחיסול ראשי הארגון, ועוד.
שאלה התלויה באוויר היא, עד כמה הושפעו ראשי מערכת הביטחון מגישת הדרג המדיני, ועד כמה יישרו איתה קו מאילוץ או מבחירה? שאלה נוספת היא, מה היו האינדיקציות שגרמו לראשי מערכת הביטחון להחזיק דווקא בתפיסה שחמאס מורתע? אמנם, חמאס ביצע פעולות הונאה מוצלחות שחיזקו את הקונספציה, אך ההתנהלות הצבאית והמדינית של השנים האחרונות נראה, כי דווקא ישראל היא זו שהורתעה מחמאס ולא החמאס מישראל.
מפה אינטראקטיבית של אירועי הטבח בישובי עוטף עזה 7.10.23 יום שבת
לסיכום:
המידע המתקבל מהמסקנות הנ"ל הוא לא סופי, אך בהחלט מצייר תמונת מצב לפיה המערכת הביטחונית הייתה שרויה בתחושת ביטחון הרחוקה מהמציאות בשטח, ובפער הזה מחבלי החמאס הצליחו לעשות את הטבח מהנוראים ביותר שחוותה ישראל בכל ההיסטוריה שלה.
א.מרשק
