בכתבה הקודמת ראינו כיצד בקעה חמאס מתוך האחים המוסלמים, וכיצד ישראל אפשרה ואף עודדה את נביטתו. ראינו גם שחמאס מקבלת מימון יפה מגורמים בחו"ל, ושמסיבה כלשהי ישראל הזניחה את סיכול נתיבי הכסף בשנים האחרונות. ואם עד עכשיו עסקנו במחדלים, אפשר לעבור למדיניות ברורה ומעשים מכוונים.
כסף נוח וחוקי – באישור ישראלי
קשה להאמין כמה כסף מקבלת חמאס באישור ישראל. קודם כל, חמאס גובה מיסים מעובדים עזתיים היוצאים באלפיהם לעבוד בישראל. במהלך השנתיים האחרונות חל גידול משמעותי במספר האישורים שניתנו לעובדים מהרצועה, מגמה שעלתה בעידוד ממשלת בנט והגדילה עוד יותר הממשלה הנוכחית. העובדים האלה מרוויחים הרבה יותר מהעזתי הממוצע, והמיסים הגבוהים על המשכורות שלהם עוברים לבניין הכוח הצבאי של חמאס. במילים פשוטות: המשכורות שהם מקבלים בישראל מממנות טילים ומנהרות.
כ- 300 עד 500 מיליון דולר בשנה מגיעים לחמאס מאותם מיסים, וממכס על סחורות שמגיעות מאיתנו ונכנסות לרצועה דרך מעבר כרם שלום. גם מערכת המכס הזאת מוכרת היטב לישראל, שמעדיפה לעצום עין.
בחישוב כולל, המיסים והמכסים הם המרכיב השני במשקלו במימון משטר חמאס אבל גם על המרכיב הראשון אנחנו אחראיים.
מעבר כרם שלום. צילום מסך מתוך כתבה ב- YNET
על פי ניתוח של פרופ' אלי פודה ויצחק גל ב- N12, מאז שתפס חמאס את השלטון ברצועה (2007) פותחו חמישה ערוצי מימון. מתוכם, ארבעה פועלים בהסדר או בשיתוף עם ישראל, ומביאים לחמאס כ- 2 מיליארד דולרים בשנה. דוגמא טובה לכך הוא תקציב הרש"פ, ממנו מקבלת חמאס יותר ממיליארד דולרים בשנה. התשלומים עוברים דרך מערכת בנקאות שישראל מפקחת עליה, ולמעשה נותנת לה הכשר נגד סנקציות בינלאומיות.
שליש מתקציב הרש"פ (שמגיע ברובו מישראל), עובר ישירות אל ממשל חמאס בעזה ומממן את המשכורות של כ- 40 אלף עובדי ממשל. אל מיליארד הדולרים האלו מצטרפים עוד מאות מיליונים בשנה, הכוללים תשלום של הרש"פ לישראל עבור תשתיות מים וחשמל בעזה, שירותים רפואיים ברצועה וכיוצא בזאת. אגב, הסכסוך על הכספים האלו הוא שהוביל אל המזוודות הקטאריות.
לפני מספר שנים החליטה הרשות לקזז מהכספים המועברים לחמאס את משכורות הפקידות הממשלתית ברצועה. כדי להימנע מעימות עם חמאס ולפצות על הכספים 'האבודים', החליטה ישראל כי הקטארים יביאו את הכספים לפקידות בנוסף לתמיכת סעד, רכש של דלק ועוד. מדובר בסכומים הנעים בין 15 ל- 30 מיליון דולר לחודש, שהחלו לעבור בשנת 2018 לפי החלטת ממשלה בראשות בנימין נתניהו.
תחילה עברו הכספים במזוודות המזומנים המפורסמות, אך כיום הם עוברים במערכת בנקאות בפיקוח ובהכשר ישראלי. ככל הידוע, כספים אלו משמשים בעיקר למטרות אזרחיות, וכמעט שאינם משמשים להצטיידות צבאית. עם זאת, ההבדלה בין הזרוע האזרחית והצבאית של חמאס אינה משמעותית, ובכל מקרה הכספים משמשים לחיזוק שלטון התנועה ברצועה.
מזוודות עם הכסף הקטארי. מתוך פרסום של המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון. מקור: עמוד הפייסבוק הרשמי של תנועת הפת"ח.
בשורה התחתונה, ישראל מסכימה, מאפשרת או מאשרת כמעט את כל תקציב חמאס. החלק הקטן שאינו בשליטתנו מגיע מתרומות ומהעברות כספים בינלאומיות, וממיסים על סחורות שנכנסות ממצרים דרך מעבר רפיח. כך הענקנו לחמאס ראש שקט במימון השלטון והמערך האזרחי, והתנועה יכלה להפנות את שאר מקורותיה הכספיים (כמיליארד דולר בשנה) להתעצמות צבאית.
היסטוריה של טעויות
נפתח באנקדוטה: לפני כשבוע התראיין אהוד ברק, רה"מ לשעבר, לרשת CNN הבריטית. בריאיון אמר ברק כי ישראל היא זו שבנתה מנהרות תת קרקעיות ובונקרים מתחת לבית החולים שיפא בעזה. הראיון הזה תואר כ- "פיגוע הסברתי" על ידי גורמים בישראל. ייתכן והצדק עימם, אבל האמת היא שגם ברק צדק; המידע על שיפא גלוי לכל ואפשר לקרוא אותו בויקיפדיה. שם כתוב כי בשנות ה- 80 שיפצה והרחיבה ישראל את מתחם בית החולים, לרבות בניית קומה תת קרקעית מבטון.
בכתבה ב- YNET מובא סיפורו של משרד האדריכלים גרשון צפור, אשר הוזמן על ידי מע"צ לתכנון מבנה מיון מודרני ומשוכלל לבית החולים בעזה. הפרויקט שהחל בשנות ה- 80 נמתח אל העשור הבא, אז הצטרף למשרד האדריכלים גם אסף צפור, בנו של גרשון. לדברי אסף, קבלן הפרויקט שכר את שירותי חמאס כחברת שמירה.
תמונה מתוך הכתבה ב- YNET: האדריכל גרשון ציפור. צילום באדיבות אסף גרשון ציפור, ארכיון אדריכלות ישראלית
כפי שצוין בכתבה הראשונה, בשנת 1973 אפשרה ממשלת ישראל למנהיג האחים המוסלמים המקומי, אחמד יאסין, להקים ארגונים חברתיים ודתיים ביו"ש. כעבור חמש שנים הצליח הסניף הזה של האחים המוסלמים להשיג אישור רשמי לקיום חוקי מהממשל הצבאי שלנו. במאמר שפורסם בפורום לחשיבה אזורית של מכון ון ליר ירושלים נכתב, כי עוד בשנת 1978 ראתה מערכת הביטחון הישראלית בחיוב את האיגוד האסלאמי, שהיווה משקל נגד לאויב העיקרי – אש"ף. כאמור, כשפרצה האינתיפאדה הראשונה ב- 1987, הקים האיגוד האסלאמי את חמאס המיליטנטית, כדי שלא לאבד את הצעירים הפלסטינים המשולהבים לטובת הפת"ח.
חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1992, גורשו כ- 400 פעילי חמאס לשטחי לבנון עקב חטיפתו ורציחתו של ניסים טולדנו ז"ל. ואולם, בג"צ התערב וקצב את תקופת הגירוש. כאשר שבו המגורשים היה בידיהם ידע חדש מהחיזבאללה להרכבת והפעלת מטענים, ולגיוס מתאבדים. כל מי שחי בישראל באותה תקופה זוכר את הפיגועים האיומים, שנמשכו עד לחיסולם של מנהיגי חמאס אחמד יאסין ועבד אל-עזיז רנתיסי. לאחר מכן, חמאס החליטה להשעות את פיגועי ההתאבדות.
שנה לאחר חיסול המנהיגים יצאה אל הפועל תוכנית ההתנתקות. כידוע, בישראל יש חילוקי דעות מהותיים באשר ליתרונות וחסרונות המהלך. אבל אם מסתכלים על זה מעיניים פלסטיניות, ההתנתקות חיזקה את חמאס שנתפסה כיחידה שיכולה להביא הישגים מול ישראל. התנועה אכן ניצחה בבחירות שנערכו בשטחים בשנת 2006, וכעבור שנה השתלטה באלימות קשה על הרצועה; אנשיה הוציאו להורג פעילי פת"ח לעיני ילדיהם, והשליכו אנשי ממשל של הרשות מגגות בניינים.
אלו רק מקצת הטעויות שעשינו מול הפלשתינים בעשורים האחרונים, עד שהדברים התחילו להשתנות; את הבשורה הגדולה הביא בשנת 2009 ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שחזר לפוליטיקה אחרי 10 שנות היעדרות. בקמפיין הבחירות של אותה שנה הבטיח נתניהו להביא לחיסול שלטון חמאס ברצועה, ובשל כך נישא על גלי האהדה.
עם זאת, כשבוחנים את התנהלות הממשלות בראשותו בעשור האחרון, נדמה שנתניהו יישם דווקא גישה הפוכה; את הבשורה הגדולה הוא הביא לחמאס.
התעצמות חמאס בעשור של נתניהו
בנימין נתניהו כיהן כראש ממשלת ישראל בין השנים 1996 – 1999, ולאחר מכן בין השנים 2009 ל- 2021. בשנות שלטונו יצאה ישראל למספר מבצעים נגד חמאס, ובהם מבצע עמוד ענן ב- 2012, מבצע צוק איתן ב- 2014, ומבצע שומר החומות ב- 2021. אז לא, אי אפשר לומר על נתניהו שהוא חובב חמאס. אבל נראה שיחסו לתנועה די אמביוולנטי, בניגוד ליחסו החד משמעי כלפי הרש"פ.
על פי מגזין מולד מבית קרן ברל כצנלסון, במהלך מרבית שנות שלטונו סירב נתניהו לקיים שיחות עם הרשות הפלשתינית. ב- 12 השנים האחרונות לא התקיימה אפילו פגישת עבודה אחת עם יו"ר הרשות, אבו מאזן. נתניהו נמנע בקביעות מנקיטת צעדים לשיפור מעמד הרשות, ואף יזם צעדים להחלשתה על מנת להקטין את הסיכון להקמת מדינה פלסטינית. זאת, למרות ששיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות היה נכס משמעותי, שסייע במניעת פיגועים רבים.
אגב, לא צריך לטפח אשליות לגבי אבו-מאזן, שמאחוריו לא מעט אמירות אנטישמיות, תמיכה פיננסית במרצחים ועוד מרעין בישין. יחד עם זאת, הייתי מעדיף לפגוש אותו מאשר את יחיא סינוואר בחשכת הג'ונגל של המזרח התיכון.
אבו מאזן. צילום מסך מתוך כתבה ב- YNET. צילום: AFP
ראש השב"כ היוצא, יובל דסקין, אמר כבר לפני 10 שנים: "אחד האנשים המרכזיים שתרמו להתחזקות חמאס זה ביבי. אנו הופכים את אבו מאזן כל יום ליותר חלש וסבורים שזו הצלחה". למעשה, גם הסבבים האלימים שאליהם יצא נתניהו נגד חמאס, הובילו בסופו של דבר לסיכומים שהעלו את יוקרת התנועה בעיני הפלסטינים. הסכמים אלו החלישו את הגורמים המתונים, שראו בעיניים כלות כיצד חמאס מוציאה מישראל כספים, אישורי עבודה, ציוד והקלות. מה יכולים להסיק מכך הפלסטינים, אם לא שישראל מבינה רק כוח?
בשנת 2017 כתב גל ברגר בכאן 11, כי אחרי קצת יותר מעשור של כהונת נתניהו, הציבור הפלסטיני מבין שמי שבסדר עם ישראל ומשמר את התיאום הביטחוני איתה, אינו מקבל דבר. מאידך, מי שמפעיל כוח, סחטנות ואש, מחלץ מישראל הישגים. לפי ברגר, מאבקו של אבו מאזן בטרור ובחמאס לא תורגם למחוות מדיניות, מה שהחליש מאוד את יו"ר הרשות מבחינה ציבורית. למעשה, הוא נתפס כמי שעובד למען ישראל. ביחד איתו נחלשה גם האג'נדה החדשה שהביא כאלטרנטיבה לטרור של ערפאת. כלומר, האג'נדה של השגת פתרון באמצעים דיפלומטיים ומדיניים, וזניחת האמצעים האלימים.
שנתיים לאחר ששב נתניהו לשלטון, נחתמה עסקת שליט. אני משער שהיה מעדיף להשאיר את כולם מאחורי סורג ובריח, אם לא גרוע מזה. ואולם, בעסקה שוחררו 1,027 אסירים ביטחוניים, כולל 280 שנשפטו למאסר עולם. היה זה אירוע מכונן שחיזק משמעותית את חמאס, ולו בשל החשיבות הרבה שמייחס הציבור הפלסטיני לסוגיית האסירים. בעסקה הזו שוחררו בין היתר מנהיג חמאס הנוכחי, יחיא סינוואר, ומפקד כוח נוח'בה שהוביל את מבצע 7 באוקטובר, עלי קאצ'י.
הבכירים ששוחררו בעסקת שליט. יחיא סינוואר משמאל. צילום מסך מתוך כתבה ב- YNET. צילום: רויטרס.
לאחר מכן, לאורך השנים דווח על הזדמנויות חיסול של צמרת חמאס, כולל של סינוואר, שלא אושרו על ידי הדרג המדיני. קצינים בכירים במילואים העידו כי נתניהו עצר את מלחמת החורמה בחמאס כשעלה לשלטון, וכי הוא מנסה להפוך את חמאס לשותף קרוב. כלומר, להפכו לאויב בגלוי ולבן ברית בסמוי.
כך אמר גם נתניהו ב- 2019, בישיבת סיעת הליכוד: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". גם דובר הליכוד באותה שנה, ארז תדמור, צייץ בטוויטר כי "הפיצול בין יו"ש של אבו מאזן ועזה של חמאס, הוא אופטימאלי עבור ישראל".
זה באמת נשמע מאוד הגיוני, בדרך מפותלת: כל עוד חמאס שולט ברצועה ניתן לטעון כי אי אפשר לחתום הסכם עם אבו מאזן, שאינו שולט ברצועה, וממילא חמאס לא יכבד את ההסכם. מתוך ההיגיון הזה יכול היה לומר לערוץ הכנסת בצלאל סמוטריץ', כי חמאס הוא נכס והרשות הביטחונית היא נטל במגרש הדה-לגיטימציה הבינלאומי.
8 שנים חלפו מאז הריאיון הזה. חבר הכנסת סמוטריץ' התקדם בחיים והפך לשר אוצר, אבל נראה שהתפיסה המדינית נשארה אותו הדבר; במאמר שפורסם בתחילת 2023 במכון למחקרי ביטחון לאומי, כתב תא"ל מיל. אודי דקל, כי יש בממשלה גורמים הרואים באי יציבות ובכאוס הזדמנות לקידום מדיניותם. לדבריו, קווי המדיניות של הממשלה, המופיעים בהסכמים הקואליציוניים, מכוונים להחלשה של הרשות הפלסטינית עד כדי התפוררות, תוך יצירת תנאים לסיפוח.
תא"ל מיל. דקל הוסיף, כי צעדים אלו אינם מרגיעים את השטח, אלא ממשיכים לערער את היציבות, מזינים את המוטיבציה לטרור ומאיצים את התפוררות הרשות. הוא צופה כי ההתרחשויות יובילו בסופו של דבר לכך, שישראל תצטרך ליטול על עצמה את האחריות המלאה על שטחי יו"ש, והלכה למעשה למדינה אחת לשני עמים.
בנימין נתניהו על שער המגזין TIME ב- 2019. צילום מסך מתוך כתבה בישראל היום
יהונתן ליס הזכיר בחודש שעבר ב-הארץ את הראיון שנתן נתניהו למגזין TIME, ביולי 2019. בריאיון הודה נתניהו כי הכסף המוזרם לחמאס על ידי מדינות שונות, מסייע לתנועה בבניית תשתיות טרור. בכתבה צוטט נתניהו כאומר: "עזה בעצם נשלטת על ידי חמאס, שהוא ארגון אסלאמי מיליטנטי, שבאמת לא מאפשר לשום סוג של התפתחות אמיתית להתרחש. הם לוקחים את כל הכסף שנכנס מתמיכה בינלאומית — ויש לא מעט מזה — ומשתמשים בו להפיכת מנהרות למכונת טרור."
אז נתניהו ידע טוב מאוד למה משמשים הכספים שמגיעים לעזה. לכן, מוזר שמדיניות "הוועדה הקטרית לשיקום רצועת עזה", עם מזוודות הכסף המפורסמות, החלה דווקא בממשלתו הרביעית. ומעניין, שמי שהעלה את הזעקה הגדולה היו דווקא אנשי הרש"פ; לאחר שהמזוודות הראשונות הגיעו לרצועה, פרסם המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון תגובות פלסטיניות נזעמות.
בצדק ראו בכירי הרש"פ את הכספים הקטארים כחיזוק שלטון חמאס. באותה עת אמר אחמד מג'דלאני, חבר בוועד הפועל של אש"ף: "לו הרשות הפלסטינית הייתה מסכימה לכך, הכספים לא היו נכנסים בדרך זו – במזוודות – בשיטה של מבריחים ואנשי מאפיה… זהו הסכם בין חמאס וישראל במימון קטרי, שמטרתו הראשית היא לחזק את יכולותיה של חמאס… אנו סבורים כי התנהלות זו מעודדת את תנועת חמאס לדחות את כל צורות הפיוס".
חיזוק החמאס זו לא 'פשלה' או 'קונספציה'
אחרי ה-7 באוקטובר אמרו לי אנשים שלא ייתכן שאסון כזה קורה מעצמו, שחייבת להיות יד מכוונת מאחורי הקלעים. כאמור, אני לא סבור שאיש מממשלת ישראל, או מפקד כלשהו בצה"ל, כיוון במישרין או בעקיפין אל האירועים המחרידים. מצד שני, גם איני סבור שמילים כמו פשלה, טיפשות או קונספציה מתאימות כאן שהרי זו המדיניות שהובלנו כאן בשנים האחרונות שהצליחה.
כן, המדיניות שנועדה לשלול פרטנר מתון שאפשר לדבר איתו, הצליחה. המדיניות לטפח גורם קיצוני ואנטישמי שאי אפשר לדבר איתו, הצליחה. ורק המדיניות של לחזק את חמאס ובו זמנית לשמר אותו מוחלש ומורתע, לא כל כך הצליחה. זו לא קונספציה או הפתעה, זה ככל הנראה כישלון קולוסאלי של מנהיגים ששיחקו באש, איבדו שליטה ובתוצאה כולנו נשרפנו.
ישראל בחרה ביודעין במעגל בלתי נגמר של בניית והרס ארגון הטרור חמאס וכמאמר הפתגם : "מי שזורע רוח קוצר סופה " ב- 7 באוקטובר 2023 סופת ההרס הזו נחתה עלינו במלוא עוצמתה.
