טורקיה: פיטבול על סטרואידים – בין שאיפות אזוריות לתמרון גלובלי (אויב או אוהב?)

הערת מערכת: הסקירה שלפניכם מתחקה אחר עלייתה של טורקיה מקריסת האימפריה העות'מאנית ועד שנת 2022, ואינה כוללת התפתחויות מאוחרות יותר. הקווים שהיא מתארת ממשיכים להתקיים: התמרון בין המעצמות, השליטה בצירי האנרגיה והשימוש בכוח צבאי כמנוף מדיני.

בעשורים האחרונים, טורקיה התגלתה ככוח בלתי צפוי במערכת הגיאופוליטית העולמית. מדינה שחוותה נפילת אימפריה, מאבקי זהות, הפיכות, ומתחים אזוריים – הצליחה למצב את עצמה כמרכז כוח דינמי, תוקפני וגמיש, שמפלס את דרכו בזירה הבינלאומית תוך שילוב של דיפלומטיה ערמומית וכוח צבאי חסר מעצורים.

מהתמוטטות האימפריה העות'מאנית ועד למעורבותה במלחמות האזוריות של השנים האחרונות, טורקיה מנווטת בין מעצמות כמו רוסיה, ארה"ב, ובריטניה, משמרת את עצמאותה תוך שהיא משחקת משחק כפול של בריתות ואיומים. החל ממלחמות העולם, דרך ניסיונות הפיכה מבית, ועד התערבויות צבאיות בסוריה, עיראק ומזרח הים התיכון – טורקיה לא מפסיקה להפתיע, לערער ולשנות את חוקי המשחק.

הכתבה שלפניכם מתארת את מסלול ההתחזקות של טורקיה, את הבריתות והעימותים שהובילו אותה לכאן, ואת השאלה הגדולה: האם היא מתנהלת כחיית טרף אזורית, או שהפכה לשחקן גלובלי של ממש?

קריסת האימפריה העות'מאנית והתהוות טורקיה המודרנית

מלחמת העולם הראשונה חוללה שינוי גיאופוליטי עמוק, שהוביל לקריסתן של אימפריות גדולות ושינוי מפת העולם. בין האימפריות שנפלו בעקבות המלחמה:

• האימפריה הרוסית –  המהפכה הבולשביקית של 1917 הפילה את המשטר הצארי והובילה להקמת ברית המועצות.
• האימפריה הגרמנית –  תבוסתה במלחמה והמהפכה שהתרחשה בשטחה הובילו להקמת רפובליקת ויימאר.
• האימפריה האוסטרו-הונגרית –  התפרקה למספר מדינות עצמאיות, בהן אוסטריה, הונגריה וצ'כוסלובקיה.
• האימפריה העות'מאנית –  איבדה שטחים נרחבים, ולבסוף הפכה לרפובליקה הטורקית.

עם סיום המלחמה, מצאה עצמה האימפריה העות'מאנית, שהייתה בעבר אחת המעצמות החזקות בעולם, במצב של קריסה מוחלטת. תבוסתה לצד מעצמות המרכז והסכם שביתת הנשק של מודרוס, שנחתם בנובמבר 1918, סימנו את סופה של האימפריה כיישות עצמאית. המעצמות המנצחות, ובראשן בריטניה וצרפת, חילקו את שטחיה לשעבר: צרפת קיבלה את השליטה על סוריה ולבנון, ואילו בריטניה השתלטה על מסופוטמיה (עיראק של ימינו) ופלסטין.

בשטח שנותר בשליטה טורקית, החל מאבק לאומי בהובלת מוסטפא כמאל אטאטורק, שהוביל להקמת הרפובליקה הטורקית ב-1923. הסכם לוזאן, שנחתם באותה שנה, סגר את הפרק האחרון של האימפריה העות'מאנית והגדיר את גבולותיה החדשים של טורקיה. קריסתה של האימפריה – שנבעה מהשילוב של משברים כלכליים, לאומיים וצבאיים – הביאה ליצירת מדינות חדשות במזרח התיכון והניחה את היסודות לטורקיה החילונית המודרנית. עם זאת, חלוקת השטחים הותירה חוסר יציבות וסכסוכים שמהדהדים עד היום.

קרב סמירנה (איזמיר) – טראומה בין – אתנית

אחד האירועים הבולטים שהתרחשו לאחר נפילת האימפריה היה קרב סמירנה (איזמיר של ימינו). בעקבות סיום המלחמה, יוון פלשה לעיר במטרה לממש את חזונה הלאומי ל"יוון הגדולה". אך תנועת השחרור הטורקית, בהנהגתו של אתאטורק, הצליחה להביס את הכוחות היוונים ולכבוש מחדש את העיר.

הכניסה המחודשת של הצבא הטורקי לסמירנה לוותה במעשי טבח קשים נגד האוכלוסייה היוונית והארמנית. התרחשו מעשי שוד, אונס ורצח המוני, והעיר נשרפה כמעט לחלוטין. עשרות אלפים ניסו להימלט דרך הים, אך רבים טבעו, נרצחו או נספו בלהבות. היסטוריונים מעריכים כי מספר הקורבנות נע בין עשרות אלפים לחצי מיליון. האירועים בסמירנה הותירו צלקות עמוקות, והעמיקו את הקרע בין היוונים לטורקים – מתחים שניכרים עד היום.

טורקיה במלחמת העולם השנייה – נייטרליות מחושבת

במהלך מלחמת העולם השנייה, טורקיה נקטה בגישה זהירה, שלעיתים נתפסה כשנויה במחלוקת. באופן רשמי, היא הכריזה על ניטרליות, אך מדיניותה הושפעה ממספר גורמים:

• מיקומה האסטרטגי –  כגשר בין אירופה לאסיה וכמדינה השולטת על מצרי הבוספורוס והדרדנלים, טורקיה הייתה יעד בעל חשיבות רבה לשני הצדדים במלחמה.
• זיכרון היסטורי טראומטי –  תבוסתה של האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה והשלכותיה הכואבות הותירו חשש עמוק מפני הסתבכות בעימות עולמי נוסף.
• לחצים פוליטיים פנימיים –  בתוך טורקיה התנהלו ויכוחים נוקבים בנוגע לתמיכה בצד כלשהו: בעוד שחלקים מסוימים באליטה הפוליטית נטו לגרמניה, אחרים ראו בבעלות הברית שותפים עדיפים.

במקביל, טורקיה ניהלה מגעים דיפלומטיים עם בריטניה וצרפת בנוגע לקבלת סיוע צבאי. אך עם כיבוש צרפת על ידי גרמניה ב-1940, השתנה מאזן הכוחות, וטורקיה נאלצה להתמודד עם מורכבות גיאופוליטית גוברת. ככל שהמלחמה התקדמה וגורל אירופה נטה לטובת בעלות הברית, התקרבה גם אנקרה למחנה המנצח.

ב-23 בפברואר 1945, כשהניצחון של בעלות הברית נראה כבר מובטח, הכריזה טורקיה רשמית מלחמה על גרמניה. עם זאת, היא לא נטלה חלק פעיל בלחימה, והמהלך נתפס בעיקר כהצהרה סמלית שנועדה להבטיח את מקומה בזירה הבינלאומית לאחר המלחמה.

מאז ועד היום, מדיניות החוץ הטורקית מתאפיינת בגישה רב-צדדית ובמאמצים לאזן בין אינטרסים שונים. הצלחתה להימנע מהרס במהלך המלחמה אפשרה לה לשמור על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית, בעוד השתתפותה המאוחרת לצד בעלות הברית סייעה לה לחזק את קשריה עם ארצות הברית ובריטניה.

טורקיה וארצות הברית בשנות ה-70 – שותפות ללא הסכם רשמי

למרות שלא היה הסכם רשמי ומקיף לסיוע צבאי בין ארצות הברית לטורקיה בשנות ה-70, שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן היה הדוק והלך והתחזק לאורך העשור. שיאה של המלחמה הקרה חיזק את האינטרסים המשותפים של שתי המדינות, אשר כחברות בנאט"ו חלקו מטרה מרכזית – לבלום את ההשפעה הסובייטית.

עם זאת, יחסי טורקיה-ארה"ב היו רוויים במורכבות. מצד אחד, וושינגטון ראתה בטורקיה מדינה אסטרטגית בשל מיקומה הגיאוגרפי, ולכן העניקה לה סיוע צבאי משמעותי. מצד שני, מדיניות החוץ האמריקאית נמנעה מהתחייבויות בלתי מוגבלות, בעיקר בשל חוסר היציבות הפוליטית בטורקיה – שהתבטא בהפיכות צבאיות, מאבקים בין מחנות אידיאולוגיים ופעילות של קבוצות שמאל רדיקליות.

שיתופי הפעולה הצבאיים

למרות היעדרו של הסכם רשמי לסיוע צבאי מקיף, ארצות הברית סיפקה לטורקיה נשק, תחמושת וציוד צבאי מתקדם. הסיוע הזה אפשר לצבא הטורקי לחדש את יכולותיו המבצעיות ולהתמודד עם אתגרים אזוריים. בנוסף, טורקיה קיבלה גישה לטכנולוגיות מערביות בייצור תחמושת ותעשיית התעופה, אך ארצות הברית הקפידה להעביר לה טכנולוגיות מיושנות בכמה דורות, כדי למנוע מטורקיה פיתוח עצמאי משמעותי בתחום הביטחוני.

כחלק מהשותפות הביטחונית, נערכו תרגילים צבאיים משותפים שהגבירו את היכולת של שני הצבאות לפעול יחד. כמו כן, ארצות הברית הציבה בסיסים צבאיים בטורקיה, מה שהעניק לה נוכחות אסטרטגית חשובה באזור.

יחסים מורכבים – אינטרסים מול חילוקי דעות

למרות שיתוף הפעולה הצבאי, היחסים בין טורקיה לארצות הברית ידעו גם תקופות של מתיחות. אחד הנושאים המרכזיים שגרמו לחילוקי דעות היה הסוגיה הקפריסאית – כאשר הפלישה הטורקית לקפריסין ב-1974 הובילה להטלת אמברגו נשק אמריקאי על טורקיה, מה שפגע משמעותית ביחסי המדינות. בנוסף, עלו מחלוקות בנושא ייצוא נשק אמריקאי לטורקיה, כאשר וושינגטון ביקשה לשמור על פיקוח הדוק על השימוש בו.

שנות ה-70 סימנו עשור של התפתחות משמעותית בשיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות, אך גם תקופה של אתגרים דיפלומטיים שגרמו לחיכוכים מתמשכים. למרות ההתחזקות הביטחונית של טורקיה, ארה"ב שמרה על קו זהיר ומדוד ביחסיה עמה, מתוך רצון לשמר את השפעתה האזורית ולמנוע התקרבות טורקית לברית המועצות.

בשנים האחרונות, המורכבות ביחסים בין שתי המדינות רק הלכה וגברה, כאשר טורקיה ממשיכה לתמרן בין ארצות הברית לכוחות נוספים בזירה הבינלאומית.

טורקיה בשנים 2015-2016: מתיחות, הפיכה ומשבר כלכלי

שנים 2015-2016 היו תקופה סוערת עבור טורקיה, עם משברים פוליטיים, עימותים צבאיים וסערות כלכליות ששינו את פניה של המדינה.

2015: עימותים אזוריים והידרדרות ביחסים עם רוסיה

טורקיה הייתה מעורבת עמוקות בזירה הבינלאומית במהלך 2015, בעיקר דרך השתתפותה בסכסוך הסורי. המדינה סיפקה תמיכה למספר קבוצות אופוזיציה ופעלה ליצירת אזור חיץ בצפון סוריה, במטרה להגן על גבולותיה ולמנוע התחזקות של קבוצות כורדיות חמושות – אותן היא ראתה כאיום ישיר על ביטחונה הלאומי.

אולם, המהלך הבולט ביותר של טורקיה היה הפלת מטוס הקרב הרוסיSu-24  בנובמבר 2015. התקרית גרמה למשבר חמור ביחסי אנקרה-מוסקבה, שהגיבו בהטלת סנקציות כלכליות חריפות על טורקיה. הפגיעה הייתה מורגשת במיוחד בתחום התיירות והחקלאות, כאשר רוסיה הקפיאה את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות.

2016: ניסיון הפיכה דרמטי ושינויי שלטון מרחיקי לכת

שנת 2016 הייתה אחת השנים הקשות ביותר בהיסטוריה המודרנית של טורקיה. ב-15 ביולי, קבוצת קצינים בכירים בצבא הטורקי ניסתה לבצע הפיכה נגד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. המרד, שיוחס לתנועת FETO של איש הדת הגולה פתחוללה גולן, נבלם לאחר שארדואן קרא לאזרחים לצאת לרחובות ולסכל את ההפיכה.

הניסיון הכושל הביא לטלטלה פוליטית אדירה. ארדואן הגיב בגל מעצרים ודיכוי חסר תקדים, במהלכו נעצרו ופוטרו מאות אלפי בני אדם – החל מאנשי צבא ועד עובדי מדינה, עיתונאים ואנשי חינוך. אלפי מוסדות חינוך, כלי תקשורת וארגונים שהיו קשורים, לכאורה, לתנועת גולן נסגרו. למעשה, בתוך חודשים ספורים, הוחלפו כ-300 אלף עובדים במגזר הציבורי, מהלך שהבטיח את שליטתו של ארדואן בכל מוקדי הכוח במדינה.

במקביל, היחסים עם רוסיה עברו טלטלה נוספת, בעקבות ההתנקשות באנדריי קרלוב, שגריר רוסיה בטורקיה, ב-19 בדצמבר 2016. הרצח חידש את המתיחות בין שתי המדינות, אך עם הזמן, התנהלה מדיניות פיוס הדרגתית שהובילה לשיפור ביחסים.

קריסה כלכלית ותגובת השווקים

אם לא די במשברים הפוליטיים, טורקיה נאלצה להתמודד גם עם זעזועים כלכליים חמורים. ההפיכה הצבאית הכושלת ערערה את אמון המשקיעים, והובילה לקריסה חדה בערך הלירה הטורקית. אינפלציה גבוהה, עליית מחירים במוצרים מיובאים (ובראשם אנרגיה), וחוב משמעותי של הבנקים המקומיים יצרו סערה כלכלית חמורה.

לפי טענות שונות, ארצות הברית ראתה באירועים הללו הזדמנות ללחוץ על ארדואן באמצעות כלכלה ולא טנקים. ההיחלשות הפיננסית אילצה את טורקיה לבצע שינויים מבניים קשים, אולם המשבר הכלכלי לא הסתיים לחלוטין, והשלכותיו מורגשות במדינה עד היום.

שנים 2015-2016 סימנו את המעבר של טורקיה לעידן חדש – עידן של שליטה ריכוזית יותר תחת ארדואן, התרחקות מהמערב והתקרבות מחושבת לרוסיה, תוך כדי ניהול קרב הישרדות כלכלי.

אידליב 2021: זירה של מתח גיאופוליטי

בשנת 2021 נותר אזור אידליב, שבצפון-מערב סוריה, מוקד של אי-יציבות וחיכוכים בין שלוש מעצמות אזוריות – טורקיה, רוסיה ואיראן. למרות מספר הפסקות אש שהוכרזו במהלך השנה, המצב הביטחוני באזור נותר מתוח, והתערבותן של המדינות הללו הייתה גורם מכריע בעיצוב המציאות בשטח.

עימותים והמאבק על השליטה

איראן, רוסיה וחיזבאללה תכננו מהלך צבאי שימחק לחלוטין את שרידי כוחות האופוזיציה הסורית שנותרו באזור. המבצע הצבאי היה כמעט מוכן לביצוע, אך ברגע האחרון טורקיה התערבה ושינתה את התמונה. אידליב היא אזור שבו לטורקיה השפעה מכרעת – כל הסיוע הצבאי והכלכלי לכוחות האופוזיציה מגיע ממנה, ולכן לארדואן היה אינטרס ברור למנוע את חיסול הכוחות הנתמכים על ידו.

ארדואן פנה ישירות לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והפעיל לחץ כדי למנוע את הפעולה הצבאית. הוא התחייב שהכוחות הנתמכים על ידי טורקיה יישארו בעמדות מגננה בלבד ולא יבצעו פרובוקציות שיחייבו מתקפה רוסית. בסופו של דבר, פוטין נסוג מהתוכנית, וכך נמנע המבצע הצבאי שתוכנן.

הפסקות אש שבריריות

למרות שהמתקפה נמנעה, 2021 התאפיינה בחתימה על הסכמי הפסקת אש מקומיים, אך אלה היו קצרים ולא יציבים. ברוב המקרים, ההסכמים הופרו תוך זמן קצר, ולא נחתם הסכם כולל שיסיים את הלחימה באזור. במקום זאת, הוסכם על הפסקות אש חלקיות, שמטרתן הייתה בעיקר לשפר את המצב ההומניטרי ולמנוע הסלמה רחבה.

ארדואן מול פוטין – שוב

בסיכומו של דבר, הצליח ארדואן לשכנע את פוטין להימנע מהפעולה הצבאית באידליב, תוך שהוא מציג את עצמו כגורם ממתן בסכסוך. בנוסף, הוא אף שכנע את רוסיה להפעיל לחץ על איראן, כדי למנוע ממנה נקיטת צעדים צבאיים דומים. בכך, הוא הצליח להשאיר את אידליב תחת שליטת מתנגדי משטר אסד.

אם תרצו, זו הייתה הפעם השלישית שבה ארדואן "תקע סכין בגבו של פוטין – "אחרי הפלת מטוס הקרב הרוסי ב-2015 ורצח שגריר רוסיה בטורקיה ב-2016.

פלישת טורקיה לכורדיסטן העיראקית ב-2022: ביטחון או אינטרסים כלכליים?

בשנת 2022, ממשלת טורקיה פתחה במבצע צבאי נרחב בצפון עיראק, בטענה כי היא פועלת להבטחת ביטחון גבולותיה ולניטרול האיום מצד מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) – ארגון הנחשב בעיני אנקרה לארגון טרור. עם זאת, מאחורי המהלך הצבאי עמדו גם אינטרסים כלכליים וגיאופוליטיים רחבי היקף, שהפכו את האזור למוקד מתיחות בין מדינות שונות.

צפון עיראק – צומת אסטרטגי ומשאב אנרגיה

כורדיסטן העיראקית היא אזור בעל פוטנציאל כלכלי וגיאופוליטי משמעותי, בשל מיקומו האסטרטגי ומשאבי הטבע העשירים שבו. האזור מהווה צומת תחבורה מרכזי המחבר בין הים הכספי, המזרח התיכון ואירופה, והוא כולל תשתיות תחבורה ונפט קריטיות, בהן:

• צינור הנפט באקו-טביליסי-צ'יהאן (BTC) – – צינור אסטרטגי המחבר את שדות הנפט של הים הכספי אל נמל צ'יהאן בטורקיה, ומשם לשווקים בינלאומיים. הצינור מהווה מקור הכנסה חשוב לטורקיה, והוא תלוי בזרימה יציבה של נפט מצפון עיראק.
• רשת הרכבות באקו-טביליסי – קארס –  מסלול תחבורה מרכזי המחבר את המזרח התיכון עם הים השחור ואירופה, ומהווה ציר חשוב לייצוא סחורות, כולל נפט וגז.

מאבק על משאבי האנרגיה

צפון עיראק נחשב לאחד האזורים העשירים במקורות אנרגיה במזרח התיכון. עיקר שדות הנפט של האזור מרוכזים במחוזות כירכוכ ונינווה, ומהווים מוקד משיכה להשקעות זרות. בנוסף, קיימים בו מאגרי גז טבעי משמעותיים, שמהווים אלטרנטיבה פוטנציאלית לאספקת גז אירופית שאינה תלויה ברוסיה.

לצד הנפט והגז, האזור עשיר גם במינרלים חיוניים כגון גופרית, פוספטים וחומרי בנייה, מה שהופך אותו לאטרקטיבי במיוחד עבור שווקים עולמיים. בשל חשיבותו הכלכלית, טורקיה רואה בכורדיסטן העיראקית מוקד שליטה חיוני, ומבצעת בו פעולות צבאיות ודיפלומטיות כדי להבטיח שההשפעה הכלכלית באזור תישאר תחת שליטתה.

בין ביטחון לכלכלה

בעוד שטורקיה מציגה את הפלישה כהכרח ביטחוני למלחמה בPKK- , קשה להתעלם מהאינטרסים הכלכליים שמאחורי המבצע. השליטה על תשתיות האנרגיה של כורדיסטן העיראקית מעניקה לטורקיה יתרון אסטרטגי בכלכלה האזורית ומחזקת את מעמדה כמרכז אנרגיה עולמי.

בסופו של דבר, המבצע הטורקי בעיראק הוא הרבה מעבר ללחימה בטרור – מדובר בניסיון לבסס שליטה כלכלית וגיאופוליטית על אחד האזורים העשירים ביותר במשאבי טבע במזרח התיכון.

היעדים הגיאופוליטיים של טורקיה בסוריה: אנרגיה תחת מעטה הומניטרי

אירועי דצמבר 2024 בסוריה העלו מחדש את השאלה מהן המטרות האסטרטגיות האמיתיות של טורקיה במדינה השסועה. אנקרה ממשיכה להציג את מעורבותה בסוריה כסיוע הומניטרי ושמירה על היציבות, אך בפועל מדובר בחלק מאסטרטגיה רחבה יותר, הקשורה קשר הדוק לשליטה במשאבי אנרגיה והשפעה אזורית.

טורקיה – מרכז האנרגיה של האזור

במהלך העשור האחרון, טורקיה הפכה למרכז אנרגיה מרכזי במזרח התיכון ובאירופה, כאשר צינורות נפט וגז רבים עוברים בשטחה, מקשרים בין ספקים באסיה ובמזרח התיכון לבין השווקים האירופיים. זו אחת הסיבות המרכזיות למעורבותה העמוקה בנעשה בסוריה.

צינורות הגז המרכזיים העוברים דרך טורקיה:

• טורקיש סטרים – פרויקט שאפתני המחבר את רוסיה עם טורקיה דרך הים השחור. צינור אחד מספק גז לשוק הטורקי, והשני מיועד לאירופה.
• TANAP – צינור גז טבעי טרנס-אנטולי – חלק ממסדרון הגז הדרומי, המאפשר העברת גז מאזרבייג'ן לאירופה דרך טורקיה.
• TAP  – צינור טרנס-אדריאטי – הרחבה שלTANAP , המספק גז אזרבייג'אני לאירופה דרך יוון, אלבניה ואיטליה.

צינורות הנפט המרכזיים:

• באקו-טביליסי-צ'יהאן  (BTC) – – אחד מצינורות הנפט הגדולים, המחבר בין שדות הנפט של הים הכספי לבין שווקים עולמיים דרך נמל צ'יהאן הטורקי.
• באקו-טביליסי-קארס – פרויקט רכבת אסטרטגי המשלב תחבורה יבשתית להובלת נפט, סחורות וגז מאזרבייג'ן לאירופה דרך טורקיה.

מרכזי האנרגיה החשובים בטורקיה:

• איסטנבול–  צומת האנרגיה החשוב ביותר במדינה, שבו מתנקזים קווי חשמל וצינורות גז.
• איזמיר – נמל מרכזי בים האגאי, שדרכו מתנהל חלק ניכר מהסחר באנרגיה.
• ארזורום – עיר מזרחית המהווה מרכז חשוב בתשתיות האנרגיה של המדינה.

הקשר לסוריה ולמזרח התיכון

הנוכחות הטורקית בסוריה אינה רק צבאית או ביטחונית, אלא חלק מניסיון להבטיח גישה למשאבי האנרגיה ולשלוט על נתיבי האנרגיה החשובים באזור. על אף הצהרות טורקיה על סיוע הומניטרי, היא למעשה מנצלת את המצב כדי לבצר את השפעתה הכלכלית והאסטרטגית במזרח התיכון.

במקביל, שדה לווייתן שבים התיכון, המכיל עתודות גז משמעותיות, מהווה תחרות ישירה לגזפרום הרוסית, מה שמוביל את טורקיה לחפש נתיבי אנרגיה חלופיים ולהגביר את שליטתה בצינורות האזוריים.

אתגרים וסיכונים

למרות ההצלחה בהפיכת טורקיה למרכז אנרגיה אזורי, המדינה עדיין תלויה בייבוא אנרגיה ואינה יצרנית עצמאית משמעותית. פרויקטי האנרגיה שלה נתפסים לעיתים כבעלי השלכות גיאופוליטיות רגישות, מה שמוביל לחיכוכים מול רוסיה, איראן ומדינות נוספות.

המטרה האמיתית של טורקיה בסוריה היא לא רק ביטחון – אלא שליטה במשאבים ובנתיבי האנרגיה. מדיניות זו תמשיך לעצב את האזור ותהווה מקור למתיחות עתידית בין טורקיה לשחקנים אחרים בזירה הגיאופוליטית.

התדרדרות היחסים בין טורקיה לארה"ב – ותמרון אסטרטגי מול בריטניה

מאז 2016, היחסים בין טורקיה לארצות הברית עברו שפל משמעותי, שהתבטא בשורה של עימותים דיפלומטיים ופעולות טורקיות שסתרו את האינטרסים של וושינגטון. אחת הסיבות המרכזיות לקרע הייתה תמיכת ארה"ב בכוחות הכורדיים בסוריה, אותם ראתה אנקרה כאיום ביטחוני ישיר. בנוסף, סירובה של וושינגטון להסגיר את פתחוללה גולן – האיש שטורקיה מאשימה בניסיון ההפיכה הכושל – החריף את המתיחות בין המדינות.

עם זאת, בזמן שהיחסים עם ארה"ב הלכו והידרדרו, טורקיה חיזקה את קשריה עם בריטניה, מדינה עמה יש לה היסטוריה ארוכה של שיתופי פעולה, עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית.

טורקיה ובריטניה – ברית אסטרטגית חדשה?

בניגוד לארצות הברית, שלעיתים ניסתה להגביל את התפשטות ההשפעה הטורקית, בריטניה פעלה בצורה גמישה ודיפלומטית יותר. שתי המדינות שיתפו פעולה במגוון תחומים, כולל ביטחון, כלכלה וטכנולוגיה צבאית. למעשה, טורקיה ובריטניה מציגות אינטרס משותף בהשגת השפעה מחודשת במזרח התיכון, תוך ניצול חוסר היציבות באזור כדי לבסס את מעמדן.

הקרב על ההשפעה הגלובלית

בעוד שטורקיה ובריטניה מחזקות את קשריהן, ארצות הברית מנסה לשמר את שליטתה האזורית, אך מתמודדת עם אתגרים חדשים. בהקשרים רחבים יותר, ישנן אף טענות שוושינגטון מכוונת להפוך את קנדה לאזור השפעה הדוק יותר, או במילים אחרות – ל"מדינה ה-51" של ארה"ב, אף על פי שקנדה היא למעשה מושבה בריטית לשעבר.

חשוב לציין כי למרות חילוקי הדעות בנוגע לטורקיה ולמזרח התיכון, ארצות הברית ובריטניה הן עדיין שותפות אסטרטגיות, החותרות בדרך כלל לאותן מטרות גלובליות – גם אם לעיתים באמצעים שונים מאוד. אך האם המגמות הללו יציבו את טורקיה כשותפה קרובה יותר ללונדון מאשר לוושינגטון? ימים יגידו.

האם טורקיה משחקת באש – או מכתיבה את הכללים?

טורקיה של היום היא מדינה שנמצאת על התפר שבין שאיפות גדולות למציאות מורכבת. היא ממשיכה למתוח את הגבולות הדיפלומטיים, להפעיל כוח צבאי מעבר לשטחה, ולתמרן בין מעצמות בניסיון לשמר את השפעתה האזורית. מצד אחד, היא תלויה באנרגיה זרה ושותפויות עם גורמים בינלאומיים; מצד שני, היא חותרת להפוך למרכז כוח עצמאי, המחזיק במפתחות של נתיבי האנרגיה והסחר.

השאלה שנותרה פתוחה היא האם מדיניותה התוקפנית והיכולת שלה לשחק על חבל דק בין ידידות לאויבות יחזיקו לאורך זמן, או שמא טורקיה תמצא את עצמה במלכודת של עצמה – מוקפת באויבים ומחפשת יציבות שאינה בנמצא.

קריאה נוספת באתר

• עד כמה איראן פנויה למלחמה עם ישראל, ומהן היכולות שלה
• מהו כוחה הצבאי של איראן?