הסיכוי שאירן תתנדב להכניס את ראשה תחת הגיליוטינה, פחות גבוה. גם כשבוחנים את כוחה הצבאי ןאת מידת האיום שלה על ישראל, הראש של אירן פחות מדאיג מהזרועות שלה.
מפת הפרוקסי ואזורי ההשפעה של איראן. מתוך כתבה ב- Nziv
בניתוח שערך השנה US News & World Report, דורג צה"ל במקום הרביעי בעולם בעוצמתו, אחרי רוסיה, ארה"ב וסין. הצבא האיראני דורג במקום השביעי. עם זאת, כדאי לקחת את הדירוגים האלה בעירבון מוגבל. למשל, באותו ניתוח דורג צבא רוסיה במקום הראשון, לפני האמריקאים, למרות כישלונותיו באוקראינה. בניתוח אחר שפרסם Global Firepower דורג צה"ל רק במקום ה- 18, מקום אחד אחרי צבא איראן, וכמה מקומות אחרי מדינות כמו פקיסטן, תורכיה, איטליה ומצרים.
ממעוף הציפור, הכוחות המזוינים של איראן מחולקים לצבא, המכונה ארטש, למשמרות המהפכה, המכונים פסדראן, ולכוח אכיפת החוק. לפי ויקיפדיה, בשנת 2022 נמצאו הכוחות הצבאיים של המדינה במקום ה-7 בעולם מבחינת כמות כוח אדם פעיל, לא כולל כוח אכיפת החוק. קשה למצוא מספרים מדויקים, אך במדינה של 90 מיליון איש שבה כל אזרח מחויב לשירות חובה של 3 עד 5 שנים בצבא, יש כ- 450 אלף חיילים פעילים. לכך מצטרפים עוד כ- 200 אלף אנשי משמרות המהפכה, ובסך הכל הגענו לכ- 650 אלף פעילים. כשמוסיפים עוד כ- 400 אלף מילואימניקים, הגענו לקצת יותר ממיליון. כדי לסבר את האוזן, בצה"ל יש כ- 150 אלף סדירים ועוד כ- 450 אלף מילואימניקים, וביחד כ- 600 אלף סך הכל. כך, לפי גלובס.
תפקידו של הצבא האיראני הוא להגן על גבולות המדינה, כך שהסיכוי שנראה טנקים או חיילים איראנים על סף דלתנו נמוך מאוד. משמרות המהפכה, לעומת זאת, נועדו לשרת גם אינטרסים של איראן במדינות זרות. הן מוגדרות כארגון טרור על ידי סעודיה, בחריין וארה"ב. עיקר פעילותן כוללת מימון, ארגון והדרכה של ארגוני טרור, לצד אספקת אמצעי לחימה ולעיתים גם ביצוע פעולות טרור עצמאיות.
תחת משמרות המהפכה פועלים בין היתר כוח קודס, האחראי על מבצעים מיוחדים מחוץ לגבולות המדינה, הזרוע הימית והזרוע האווירית – שאחראית גם על יחידת הטילים. ואם יש איום משמעותי יותר מכמה מאות טנקים איראנים, הרי שהוא מגיע מהזרוע האווירית.
האם חיל האוויר האיראני מהווה איום על ישראל?
מסקירה שפרסם ניצן סדן על חיל האוויר האיראני, עולה אנחת רווחה. מדובר בחייל קטן יחסית, המבוסס על גישה הגנתית זהירה ופחות על התקפה. מטוס הקו הראשון של האיראנים, ה- F14, הינו מטוס יירוט יחסית מיושן, וממילא יש רק כ- 20 שמישים ממנו. אמנם, לאיראנים יש גם כ- 25 מטוסי מיג 29 אך הטווח שלהם יחסית קצר, וסביר להניח שהם מיועדים להגנה קרובה, או לתקיפה של ספינות סעודיות במפרץ.
מיג 29 – מיועד בעיקר להגנה קרובה. תמונה מתוך ויקיפדיה
מטוס ההפצצה ארוך הטווח של האיראנים הוא הפאנטום המפורסם (יש להם כ- 50 כאלו). מדובר במטוס מיושן שאינו מהווה יריב למטוסים המתקדמים של צה"ל. באותה סקירה כותב סדן כי מפציץ הסוחוי 24 של האיראנים יכול לשאת פצצות וטילי שיוט שישוגרו לישראל, אך כדי לבצע את מלאכתו עליו להיות מלווה במטוסי קרב, ואת זה האיראנים לא יכולים לספק. מעבר לכך, שאר המטוסים שלהם יכולים להיות טובים לפעולות קרובות, בדגש על פטרולים מקומיים.
איום גדול יותר מהווים הטילים האיראנים, שכמה מאות מהם יכולים להגיע לישראל ברמה די טובה של דיוק. עם זאת, בעוד שחיזבאללה מרשה לעצמו להתקיף אזורי אוכלוסייה, קשה להניח שאיראן, כחברה במדינות העולם, תעז לעשות זאת. בנוסף, למאות הטילים האיראנים שעלולים להישלח למתקנים אסטרטגיים, ממתינה מערכת ההגנה הרב שכבתית של ישראל, הבנויה מחץ 3, חץ 2, קלע דוד (שרביט קסמים) והפטריוט. כיפת ברזל מתמודדת עם טילים בטווח קצר-בינוני, ואינה רלוונטית לאיראן עצמה.
ועדיין, חשוב לומר כי לחיזבאללה בלבד יש כ- 150 אלף רקטות וטילים, מתוכם כ- 40 אלף לטווח קצר, כ- 80 אלף לטווח בינוני –ארוך, וכ- 30 אלף לטווחים ארוכים. חלקם של הטילים ארוכי הטווח מדויקים מאוד ואף יכולים לשאת ראשי נפץ גדולים. לכך מצטרפים כ- 50 אלף לוחמים, מהם כ- 2,500 של כוח רדואן, שאומנו לבצע את מה שנעשה ב- 7 באוקטובר. אכן, זרוע התמנון מאיימת הרבה יותר מהראש, והיא בהחלט מהווה חלק ממנו.
עוד בעיה ההולכת ומתבררת כמורכבת, היא פיתוח היכולות להפעלה וייצור של מל"טים על ידי האיראנים. המל"טים שמשמשים לאיסוף מודיעין ולתקיפה, יכולים לטוס בגובה נמוך ובמהירות קטנה בהרבה משל טיל, מה שמקשה על מערכות ההגנה לראות וליירט אותם. אמנם, המל'"טים המתאבדים נושאים כמות מוגבלת של חומר נפץ, אך על מנת ליירטם צריך לרוב להזניק מטוס, ולא ניתן לכסות את כל שמי ישראל במטוסים. יתר על כן, האיראנים כבר פיתחו טיל שיוט הניתן לשיגור ממל"ט למטרה בטווח של 200 ק"מ.
בסוף שנת 2022, פורסמה סקירה של סא"ל במיל' מיכאל סגל, מדסק איראן במכון הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. לדברי סגל, האיראנים מדגישים כי המל"טים נועדו לשמש בתור "מכה מקדימה" על ישראל. הם משתלבים באסטרטגיה שלהם כאמצעי שנועד להטריד ולהתיש את האויב. אכן, האיראנים מייצאים את פיתוחיהם בתחום לפרוקסי במזה"ת, ובשבועות האחרונים אנו רואים כי מל"טים מתימן ומסוריה יכולים להוות מטרד רציני.
ולבסוף, מילה על האיום הימי שמהווה איראן. בסקירה של ד"ר עומר דוסטרי ממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, נכתב כי האיום האסטרטגי בים מתחלק לשניים; האחד הוא איום על התעבורה הימית לישראל וממנה דרך מפרץ אילת ותעלת סואץ, והשני הוא פגיעה של חיזבאללה באסדות הגז שלנו באמצעות טילים, סירות נפץ, צוללות ננסיות וצוללנים.
כמה אפשר להשקיע באחרים?
לפני כשמונה חודשים נחשף כי כוח קודס של משמרות המהפכה מפרנס למעלה מ- 200 אלף לוחמים במזרח התיכון. על פי הפרסום, לוחמים ח'ותים ובארגונים בסוריה מקבלים בין 100 ל- 200 דולר לחודש, ואילו איש חיזבאללה מקבל 1,300 דולר שכר חודשי, פלוס פנסיה. למעשה, הוא נהנה לרוב מרמת חיים גבוהה יותר מאזרחים אחרים של לבנון. לעומת זאת, חייל איראני מביא הביתה רק 250 דולר בחודש, בעוד שהשכר הממוצע באיראן עומד 460 דולר לחודש.
איש חיזבאללה מרוויח פי 5 מחייל איראני – מתוך הכתבה ב Ynet
מובן שנתונים אלו אינם מפורסמים באמצעי התקשורת באיראן, אך ניתן למצאם בפרסומים של גולים איראניים בחו"ל. לא פעם, בפרסומים כאלו נטען לשחיתויות, הטיות כספים וזיוף נתונים מכוון של אנשי משמרות המהפכה. אזרחי איראן אינם חשופים לכל המידע, אבל הם מבינים כי בעוד מצבם הכלכלי בכי רע, יש מי שמקבל משכורת על חשבונם במדינות אחרות. הם לא משתגעים על זה.
כלכלה על הפנים
האם איראן תוכל להרשות לעצמה לשלם את המחיר הכואב, שלדברי ארה"ב וישראל תשלם במקרה של מלחמה כוללת? כפי שראינו, אירן לא ששה להקריב ולו פרסי אחד בשביל הפלסטינים. גם ברמה הכלכלית, בכלל לא בטוח שהיא נכונה לשלם את המחיר.
כשבדקתי אתמול בגוגל, ריאל אחד היה שווה 0.000091 שקלים, כך שכל שקל שווה 10,996.71 ריאל. לך תבין איך משלמים ככה במכולת. יתר על כן, עקב החשש מפתיחת מלחמה אזורית המטבע האיראני צנח בשבועיים האחרונות מול מספר מטבעות מובילים, כדוגמת האירו. האזרח האיראני כבר חש זאת על בשרו.
השקל מזנק מול הריאל בחודש האחרון – מתוך מנוע החיפוש של גוגל
קצת נתונים: לפי מכון גייטסטון הצמיחה השנתית הממוצעת באיראן שואפת לאפס, והתכווצה ב- 40% בעשורים האחרונים.זאת, אל מול אינפלציה העומדת על יותר מ- 45% (אינפלציית מזון של יותר מ- 70%).
מדיניות החוץ הבעייתית של איראן, ביחד עם המשטר הדתי, הובילו לכך שהמדינה מוקצית בעולם הכלכלי. בשנת 2022 יותר ממחצית מהסחר שלה בוצע מול שלוש מדינות בלבד (סין, איחוד האמירויות ועיראק), ועם מעט אנשי קשר בסמארטפון ח'אמינאי צריך להיות זהיר מאוד.
צמיחה שנתית אפסית, אינפלציה גבוהה – מתוך כתבה בדה מרקר, מקור: קרן המטבע הבינלאומית.
עוד קצת נתונים: כ- 20% מהאיראנים חיים מתחת לקו העוני המוחלט, האבטלה עומדת על יותר מ- 20% לגברים ו- 30% לנשים, ובאותו זמן מתרחבים הפערים בין עשירים לעניים.
משמרות המהפכה שולטות ב- 30% עד 60% מהכלכלה האיראנית, מה שנותן להן כוח עצום על האזרחים, והשחיתות חוגגת. על פי מדד Transparency International מדורגת איראן במקום ה- 150 (מתוך 180) בדירוג המדינות המושחתות בעולם. למעשה, האליטה מורכבת מ- 200 משפחות בלבד, שההבדלים ביניהן לבין שאר האיראנים ניכרים היטב. כדי להרגיע מעט את הרוחות, בחודש מאי השנה מצא הפרלמנט שעיר לעזאזל והדיח את שר התעשייה, המכרות והמסחר, רזא פאטמי אמין.
הפערים מתרחבים בין יכולותיהם הכלכליות של טהרנים, עירוניים וכפריים – מתוך הסקירה של מכון גייטסטון
נקודה חשובה במיוחד היא שייצוא הנפט והגז מהווה יותר מ- 50% מהכנסות המדינה, כך שהאיראנים תלויים נואשות בנפט ובגז. לכן, מה שפגע יותר מכל בכלכלה הן הסנקציות, שהוטלו עקב התקדמות תוכנית הגרעין.
הן הוטלו לראשונה באופן מרוכך על ידי האו"ם עוד ב- 2008, ולאחר מכן באופן חריף בהרבה על ידי ארה"ב ואירופה.
בין היתר, במסגרת החרם לא נחתמים מול איראן חוזים חדשים לייבוא נפט עם מדינות האיחוד האירופי, ולא נרכשים מוצרים פטרוכימיים. נאסר גם על ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד, על רכישת מתכות מסוימות מאיראן, ועוד היד נטויה. עיצומים קשים נוספים הוטלו על בנקים איראנים, שאף נותקו ממערכת סוויפט המאפשרת תקשורת פיננסית בין בנקאית.
אמנם, חלק מהסנקציות הוקלו ב- 2015 עם חתימת ההסכם מול גרמניה וחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם. ואולם, חלק מהסנקציות עוד בתוקף ומקשות מאוד על המשק האיראני, שאינו מצליח להתאושש. יתר על כן, ב- 2018 הודיע נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על פרישה מההסכם וחידוש הסנקציות מצד האמריקאים.
לפי גלובס, יותר מכל פגעה באיראן החזרת הפיקוח ההדוק על אמברגו ייצוא הנפט. במחצית השנייה של השנה הקודמת נחתכו רווחי הנפט של המדינה במחצית, מה שהוביל בין היתר לקיטון חד ביתרות מטבע החוץ, ולקושי מהותי לייבא מוצרי בריאות ומזון (תבואה, תרופות, ירקות, פירות ומזון מעובד).
אם לא די בכך, לאיראן יש חובות של עשרות מיליארדי דולרים לבנקים ולמלווים ארגוניים ופרטיים. מדו"ח שהוזמן על ידי משרד האוצר האיראני עולה החשש שהמדינה תפשוט את הרגל עד לשנת 2027, אם הסנקציות לא יוסרו. כל זה מתבטא בצמצום משמעותי של תקציבים המיועדים לפיתוח, רווחה, חינוך, תשתיות וכדומה (אבל לא מפריע להגדלת תקציבן של משמרות המהפכה).
אגב, ב- 18 לאוקטובר השנה אמורות היו לפוג חלק מהסנקציות על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן, שיש לה חשיבות ביטחונית וכלכלית עצומה. ואולם, קיים בהסכם סעיף המכונהsnap back (שבירה לאחור), המאפשר למדינות החתומות על ההסכם לחזור בהן. מספיק שמדינה אחת חוזרת בה כדי להשיב את הגלגל לאחור, גם עבור המדינות האחרות.
ארה"ב אינה יכולה לעשות זאת מפני שטראמפ פרש מההסכם, אך האיראנים יודעים שאוזנם של האירופאים כרויה. במידה והמלחמה תתרחב, האמריקאים עשויים לשכנע את צרפת, בריטניה או גרמניה להפעיל את ה- snap back, ולכך יהיו השלכות חמורות. למעשה, השלוש כבר הצהירו לפני חודש על כוונתן שלא לקיים את הסרת הסנקציות עקב הפרות הסכם הגרעין והסיוע שמגישה איראן לרוסיה במלחמתה באוקראינה.
נאמר זאת כך: לא כדאי לאיראן לחצות את סף הזעם של האמריקאים והאירופאים, שגם ככה די מעוצבנים.
מרוסיה יבוא עזרי?
איראן משקיעה מאמצים רבים על מנת לפרוץ את משטר הסנקציות והבידוד הבינלאומי. היא אף נחלה הצלחה מסוימת, כאשר הצליחה להתקבל השנה לארגון BRICS, בו חברות רוסיה, סין, הודו, דרום אפריקה וברזיל.
עם זאת, מדובר יותר בצעד המשפר את דימויה של איראן בתור מדינה לגיטימית, ופחות מחזק את כלכלתה.
כחלק מהמאמצים לפריצת הסכר, כבר מספר שנים שאיראן פונה למדינות כמו סין והודו, הרוכשות ממנה נפט בתמורה לסחורות. ואולם, שתי המדינות צמצמו לאחרונה את רכישת הנפט האיראני מסיבות שונות. יתר על כן, סין מהדקת לאחרונה את יחסיה עם מדינות המפרץ, על חשבון איראן. הדבר מדגיש עוד יותר את המשענת הרצוצה שעליה נשענים האיראנים, שעמוד התווך שלה הוא רוסיה.
פוטין וח'מינאי בפגישה בטהרן – מתוך כתבה במעריב. צילום: רויטרס
לפי המכון למחקרי ביטחון לאומי, הקשרים בין איראן לרוסיה התהדקו מאוד בשנה האחרונה. זאת, בעיקר על רקע הסיוע הצבאי במלחמה באוקראינה, הכולל משלוחי כטב"מים, פגזים, קליעים, ואולי בהמשך גם טילים בליסטיים מתוצאות איראנית.
גם רוסיה תומכת צבאית באיראן, בעיקר בתחומי הסייבר וכנראה גם במכר עתידי של מטוסי תקיפה חדשים. במישור הכלכלי, המדינות הסכימו לחבר את המערכות הבנקאיות שלהן, כדי לעקוף את הניתוק מסוויפט. הן גם חותמות על הסכמים משותפים בתחום האנרגיה, ומקדמות שיתופי פעולה להפקת נפט וגז, וייצור חשמל. על הפרק עומד גם ייצוא נפט וגז של חברות רוסיות לאיראן.
אולם לצד שיתוף הפעולה ההולך ומעמיק, לא הכל ורוד. למשל, רוסיה אינה ששה לסייע לאיראנים להשיב את הסכם הגרעין על כנו, ובהקשר הזה אמר לפני 3 חודשים מוחמד זריף, שר החוץ האיראני לשעבר, כי "רוסיה נעצה לנו סכין בגב". לדעת רבים באיראן, רוסיה וסין מסתכלות על איראן רק כמקור לרווח פוטנציאלי, להבדיל משותפה אמיתית. שר הנפט לשעבר, ביג'אן זאנגה, אמר כי רוסיה דחקה את איראן משוק הנפט באירופה, וכעת היא מנסה לעשות זאת גם בשווקי הודו וסין, באמצעות מחירים נמוכים. כאמור, סין הקטינה מאוד בשנה האחרונה את רכש הנפט והגז מאיראן, והדבר קשור ככל הנראה להנחות הרוסיות.
גם המים נגמרים…
לא קל לאיראנים למצוא שותפים אמינים לייצוא נפט וגז, אפילו בהנחות גדולות ובתמורה לסחורות. עוד יותר קשה יהיה לעשות זאת אם תפרוץ מלחמה אזורית, הגם שהיא תוביל לעלייה במחירי הנפט.
נזכיר, כי למעלה מ- 50% מהכנסות המשק האיראני מבוססות על גז טבעי ועל הנוזל השחור. אבל מסתבר שגם הנוזל השקוף מעורר בעיות קשות. למעשה, לפני כשנתיים הזהירו חוקרים בכתב העת Nature כי איראן עומדת בפני משבר מים קיומי.
בסקירה שפורסמה ב- Ynet באותו הזמן, נכתב כי בתור מדינה מדברית, איראן סובלת יותר מהתחממות הגלובאלית; הטמפרטורות בה עלו פי 5 ביחס לעלייה הממוצעת בעולם. הדבר מוביל לאידוי נרחב של מים מפני השטח, להפחתה בכמות הגשמים ולבצורות חריפות. בנוסף, עקב הגידול באוכלוסיה והניסיון לפתח עצמאות תזונתית מול הסנקציות, נכרות באיראן עשרות אלפי בארות חדשות בשנה. כתוצאה מהשאיבה המוגברת, מי התהום באזורים מסוימים דולדלו עד כדי כך, שהם פשוט נגמרו.
בכפרים בדרום איראן מאגרי המים מתייבשים. צילום: SeanPavone
לרוע מזלם, האיראנים צפויים לתקופות יובש ממושכות עוד יותר ככל שמשבר האקלים יתגבר.
מדובר בסיכון עצום לביטחון התזונתי של אזרחי איראן, שכ- 20% מהם מועסקים בחקלאות. לפיכך, איראן עלולה להיאלץ לחזור בה ממדיניות העצמאות התזונתית, שהתבטאה בדגש רב על חקלאות. יהיה עליה לשוב לייבוא מאסיבי של תבואה, גם ממדינות מערביות, דבר המחייב בין היתר התנהגות 'נאותה' מבחינה מדינית.
לפני כחודשיים פרסם גם הניו יורק טיימס כתבה בנושא, בה דווח על מחוזות שאין בהם מים לכביסה, לרחצה, לשטיפת כלים, וכמובן גם לא לעדרי הצאן, לחקלאות ולדייג. הדבר כבר מוביל למחלוקות בין איראן לשכנותיה (כמו אפגניסטן), שגם הן סובלות ממצוקת מים חריפה. למעשה, אזורים שלמים באיראן עומדים חרבים, וגם הפרויקט הלאומי למתיחת צנרת באורך אלפי קילומטרים, לא יחלץ את איראן מהמלכודת הקיומית.
בואו נסכם – יתקפו או לא יתקפו?
אחרי ה- 7 באוקטובר איש לא מוכן להסתכן בתחזיות, וגם אני לא אעשה זאת. רק אומר שקשה לי לזהות אינטרס איראני למלחמה כוללת עם ישראל, דווקא עכשיו.
קשה מאוד לכתוב זאת, אבל האמת היא שמתקפת הרשע המזוויעה של חמאס עשתה לאיראנים שירות טוב; הדימוי של ישראל כמדינה חזקה ספג מהלומה קשה, הנורמליזציה שתחזק את סעודיה נעצרה (לעת עתה), משאבינו יהיו מופנים זמן רב קדימה לזירה הקרובה, התמונות מעזה מציגות אותנו ככובש אכזר, הציבור במדינות הסוניות המתונות נעמד על הרגליים ומעסיק את השלטונות, התסבוכת הפלסטינית חזרה לקדמת הבמה, אזורים שלמים שלנו מפונים מאימת זרועות התמנון, ויש עוד. כל זה הושג תוך כמה שעות במרחק כ- 2,000 ק"מ מטהרן, ובלי לאבד איראני אחד.
מבחינת האיראנים, זוהי הצלחה וזהו בדיוק הזמן לעצור. רק שישראל לא מוכנה. האיראנים אינם רוצים לאבד את הזרוע שלהם בעזה, ומסיבה זו הם מקדמים וועידות פסגות ערביות המגנות את ישראל וקוראות להפסקת הלחימה. ייתכן שהיו עושים יותר אלמלא קלטה אוזנם את האיום האמריקאי, הרואה בהם מטרה לגיטימית אם יצטרפו ללחימה. מאידך, הם מבינים שנסראללה נתון ללחצים להצטרף ללחימה, ומשחררים לו חבל מסוים, רק שלא ייקרע.
איראן היא מדינה עם אג'נדה דתית ברורה ואסטרטגיה מובהקת… יא אללה! בדיוק כשהתכוונתי לכתוב שהאינטרסים שלה מנוגדים למלחמה כוללת, קירות הבית שלנו רעדו בעוצמה. ילדי בן ה- 13 הכריז: "וואו! זה הכי חזק שהיה עד היום". מסתבר שהייתה עכשיו נפילה ביישוב הסמוך.
אז אחרי כל הניתוח הזה, גם אני לוקח צעד לאחור. האמת שבמציאות המטורפת הזאת קשה מאוד לדעת מה יילד יום.
