מאת : חן שגב ואיליאן מרשק
תאריך : 26.10.22
שעה : 14:00
ב-1 בנובמבר ישראל תצא למערכת בחירות חמישית בשלוש וחצי השנים. בזמן שהעם שוב ילך לקלפי, הפוליטיקאים ימשיכו לריב בינם לבין עצמם, והאזרח בסופו של דבר יספוג את הריקושטים. למרות שכנראה נגיע שוב למבוי סתום, רצוי שנפתח את קופסת השרצים של המנהיגים ונכיר את פניה העצובות של המדינה. כך מי שעדיין בוחר, יבחר בין הרע – לרע במיעוטו
נתניהו, לפיד, סמוטריץ', ליברמן, הורוביץ, זנדברג ואחרים, אליהם העם יישא עיניו בתקופה המורכבת הזו. לכל אחד מהשמות ישנה תיבת פנדורה משלו, שהוא לא רוצה לפתוח בגלל תדמיתו הציבורית שתיפגע. המטרה היא לא לפגוע, אלא לגרום לעם להבין – אין אור בקצה המנהרה של הפוליטיקה הישראלית.
בנימין נתניהו – אינטרסים אישיים?
איך אפשר שלא להזכיר את בנימין נתניהו (הליכוד) ראשון? הרי כל השאלה של סאגת הבחירות הבלתי נגמרות היא רק ביבי, או רק לא ביבי. תומכיו רואים בו מנהיג משכמו ומעלה, כריזמטי, מר ביטחון ועוד סופרלטיבים רבים שכולנו שמענו. המתנגדים טוענים שהוא מושחת, שטובתו מול עיניו ולא טובת המדינה ושהוא יהפוך את ישראל לדיקטטורה.
אי אפשר לקחת מנתניהו את הדברים הטובים שהוא עשה למען המדינה, אבל כפי שצוין בפתיח – תיפתח פה קופסת השרצים.
תיק 1,000, 2,000 ו-4,000: שלושה תיקים נגד ראש ממשלה לשעבר אחד. אחרי שהיועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט הודיע על כתבי האישום, משפט נתניהו נפתח לפני כשנתיים וחצי, וצפוי להימשך עוד כמה שנים. קצרה היריעה מלהכיל את השחיתויות והשקרים שבהם הואשם רה"מ לשעבר. זה אותו ראש ממשלה שהמליץ לאולמרט להתפטר ולא לגרור את המדינה לעברי פי פחת כשהוא שקוע עד צוואר בחקירות. טענת נתניהו בזמנו הייתה נכונה, ואכן "קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של הישרדותו, ולא לפי האינטרס הלאומי", לדבריו.
בימים אלה של מערכת הבחירות החמישית ניתן לראות שנתניהו צדק, כששבועיים לפני יום הבוחר, ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים הוא הנושא החם שעולה בכל פלטפורמה תקשורתית. אומנם זו לא תוכנית של הליכוד, אך ח"כים מהמפלגה תומכים בה ביחד עם כל גוש הימין. האם זה הוא האינטרס הלאומי? אינטרס אישי הישרדותי? ימים יגידו. כן אפשר להגיד שאלה הם פניה העצובות של המדינה – מגיעים לנו מנהיגים נקיי כפיים.
"ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות", נתניהו (צילום: רויטרס, ynet)
יאיר לפיד – נאה דורש נאה מקיים
עכשיו הגיע תור ראש ממשלת ישראל הנוכחי, יאיר לפיד (יש עתיד). כשמצביעי גוש רק לא ביבי מסתכלים על לפיד, הם מצפים ל"פוליטיקה אחרת", ליושרה והגינות, כך "ממשלת השינוי" הבטיחה בכל מועדי הבחירות האחרונים. האומנם?
פרשייה שזכורה לרוב הציבור הישראלי בעניינו של ראש הממשלה, החלה מעניין פעוט: ג'וינט.
בשנת 2013 שר האוצר לפיד אמר על הקנאביס: "החלטתי בגיל מאוד צעיר שאת זה אני לא רוצה, אני נגד זה". הוא טען שהוא לא עישן קנאביס אף פעם, ומאז הארץ רחשה וגעשה. עם הזמן החלו לצוץ עדויות של אנשים שעישנו איתו, ואף היו כאלה שאמרו: "היינו באים אליו כדי להשיג סמים". למרות שמדובר בעניין פעוט, הכחשת לפיד עד עצם היום הזה – מקוממת.
עוד פורסם כי לפיד ומפלגתו נמצאו בניגוד עניינים חמור לכאורה עם מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס. ב-2017 נחשף כי בכירים בעיתון היו מעורבים בתיאום בין מפלגת "יש עתיד", לבין "המחנה הציוני" בבחירות 2015. בנוסף, בשנת 2013, השרים שי פירון ומאיר כהן יזמו הסכמים לפרסום בסכומים של מאות אלפי שקלים בעיתון של מוזס.
בחודש האחרון גם ישנן תהיות לגבי שירות רה"מ בצה"ל – איפה הוא שירת לפני שהגיע לעיתון "במחנה"? תמיהות לגבי השירות של לפיד הגיעו בעקבות גרסאות שונות שסיפק. למה זה משנה? בשנת 2018 נחשף כי ח"כ יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר, שיקר בנוגע לשירותו הצבאי לאורך כל הדרך. בעקבות הפרסום הוא אולץ להתפטר מהכנסת, ולפיד אמר שבזאת מפלגתו קבעה נורמה ציבורית. אז אם רה"מ שיקר לגבי עברו הצבאי, האם עליו להתפטר?
כל התקריות האלה, לא מוסיפות יוקרה ללפיד ומפלגתו. זו לא פוליטיקה חדשה ונקייה, זו הפוליטיקה הישנה והעצובה שמבטיחה ערכים וסטנדרטים מסוימים, ולא עומדת בהם ברגע האמת.
ראש הממשלה לפיד בגיוסו לצה"ל, (צילום: דובר צה"ל, ויקיפדיה)
אביגדור ליברמן – עדיין בסימן שאלה
אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת בכנסת הוא שר האוצר, אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו). לפני כניסתו לפוליטיקה, בשנת 1996 כשהיה מנכ"ל משרד רה"מ, נפתחה חקירת ליברמן הראשונה כשנחשד ששלשל כספים לכיסו מעמותה שעמד בראשה. שנה לאחר מכן שמו נקשר בפרשת בר-און חברון. בשני התיקים לא הוגש כתב אישום בעניינו.
בשנת 1999 הוגש נגדו כתב אישום על איומים ותקיפת קטין, אחרי שהקטין היכה את בנו ביחד עם עוד נערים. בספטמבר 2001 הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון. גזר דינו היה תשלום פיצויים וקנס.
בהמשך ליברמן נקשר בעוד פרשיות, אך ב-2012 הוגש נגדו כתב אישום נוסף בעקבות פרשת השגריר. כאן הוא נחשד שקיבל פרטים משגריר ישראל בבלארוס על בקשה חסויה לסיוע משפטי, שהגישה משטרת ישראל לבלארוס בעניין החקירה נגדו בפרשת חברות הקש. בעקבות כתב האישום הוא התפטר מתפקידו כשר החוץ.
מכל פרשיות ליברמן, לציבור הישראלי עדיין יש ספקות בנוגע לשלושה תיקים לפחות:
פרשת חברות הקש – בה היה חשוד שאנשי עסקים פרטיים העבירו מיליונים לחברות בשליטתו, כשכיהן בכנסת. בתו, מיכל ליברמן, נחשדה גם בהלבנת הון וסיוע בעבירות מרמה והפרת אמונים, כשלחברה שהקימה בגיל 21 הוזרמו שבעה מיליון שקלים בשלוש שנים. חקירתם נסגרה ללא אישומים.
פרשה נוספת היא פרשת ישראל ביתנו, שבה הורשעה סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, ונשלחה ל-10 שנות מאסר בגין קבלת שוחד, בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים. לאחר מכן היא ערערה ועונשה קוצר ל-7.5 שנים. בנוסף, הורשע מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, רמי כהן, שהיה מקורב לליברמן. מעדות עד המדינה, מוצי דהמן, נאמר שהכל נעשה בידיעתו של ליברמן.
הפרשה השלישית לא מזמן לחיינו. בסוף הקיץ האחרון, אדם בשם יוסי כמיסה טען בפוסט בפייסבוק שהוא היה יועצו של ליברמן, שהציע לו תשלום של 100 אלף דולר כדי להתנקש בחיי ניצב במשטרה. שר האוצר הגיב בפוסט מפורט בפייסבוק וענה לכל האשמות כמיסה, כשהשורה התחתונה היא: "נתניהו בפאניקה, מדובר בקמפיין זדוני נגדי".
לליברמן יש היסטוריה ארוכה של חקירות, חשדות והאשמות, למרות שרובן הסתיימו בלא כלום. עם זאת, רבים בציבור רואים בו כמעין סמל של שחיתות. יכול להיות שהוא מאותרג ע"י התקשורת וזרועות אכיפת החוק, יכול להיות שהוא חף מפשע, יכול להיות שהוא ממש מתוחכם ומצליח לצאת נקי מרוב החשדות נגדו. דבר אחד הוא כן עשה טוב, הוא התפטר כשהוגש נגדו כתב אישום. אך העננה עדיין רובצת מעליו.
היסטוריה של חשדות, ליברמן (צילום: עומר מירון, וואלה)
ניצן הורוביץ – שלדים בארון
לא שומעים על זה הרבה, אבל גם בצד השמאלי של המפה הפוליטית ישנם שלדים בארון. בקריירה הפוליטית של ניצן הורוביץ (מרצ) היו אירועים שגרמו לציבור להרים גבה.
האירוע הראשון שהרגיז רבים בציבור דווקא קשור לענייני צה"ל וביטחון המדינה. במרץ 2021 הורוביץ כראש מפלגת מרצ התראיין לערוץ 13, בראיון הוא הגיב להחלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שהכירה ברשות הפלסטינית כחברה עפ"י אמנת רומא והסירה חסמים לחקירת תלונות ביו"ש, עזה ומזרח ירושלים. הורוביץ אמר: "היה מקום להחלטה של בית הדין בהאג לחקור".
אמירה זו הרעידה את אמות הסיפים. ממפלגת הליכוד נמסר שיו"ר מרצ הפקיר את החיילים. ח"כ איתמר בן גביר שלח מכתב ליועמ"ש ובו דרש להסיר את חסינותו של הורוביץ, "ולהורות על פתיחה בחקירה בחשד לבגידה במדינת ישראל", לדבריו. כעבור חודשיים נמסר מהפרקליטות, כי דברי הורוביץ "אינם בגדר חשד לבגידה או לסיוע לאויב במלחמה. אין בדברים כדי לבסס חשד לקיומה של עבירה פלילית".
חשד לפלילים אמיתי הגיע לפתחו של הורוביץ במרץ 2022, כשנחשף בערוץ 14 כי הוא עבר לכאורה עבירה כשהחזיק אזרחות פולנית בנוסף לאזרחותו הישראלית בזמן כהונתו בכנסת בין השנים 2009 ל-2015. זוהי עבירה על חוק יסוד הכנסת עפ"י סעיף 16א: "היה חבר הכנסת בעל אזרחות נוספת שאינה ישראלית, ודיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, לא יצהיר אמונים אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה, והוא לא ייהנה מזכויותיו של חבר הכנסת כל עוד לא הצהיר".
בעקבות האזרחות הכפולה, יו"ר מפלגת נעם, ח"כ אבי מעוז, שלח מכתב ליועמ"שית, עו"ד גלי בהרב-מיארה, ובו הוא דרש פתיחת חקירה פלילית נגד השר. מעוז נימק את טיעוניו: "הרציונל שמאחורי החוק האוסר על ח"כ להחזיק באזרחות נוספת הוא כמובן החשש מנאמנות כפולה, ואכן לפי הפרסום במשך כהונתו הוא פעל לקידום האינטרסים של פולין בישראל, וזכה להטבות מממשלת פולין". לטענת הורוביץ, בכל תקופת כהונתו הוא מצוי בתהליך שחרור מאזרחותו הפולנית.
כפי שנאמר, נהוג לחשוב שרוב ההתנהגות הפלילית של חברי הכנסת מגיעה מהצד הימני של המפה, אך הורוביץ הראה שגם הוא יכול להוות דוגמא רעה לציבור, ולהגיע למצב של חקירה בחשד לפלילים. כן, גם הוא לא הוסיף כבוד לפרצופה של המדינה.
בצלאל סמוטריץ' – חוק וצדק
ח"כ בצאלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) הוא ח"כ ותיק שמכהן בכנסת משנת 2009, וגם לו יש עבר בעייתי, בלשון המעטה.
סמוטריץ' הכיר מקרוב את בתי המשפט, האזיקים ומדי האסיר, כשנעצר לפני ההתנתקות ב-2005, ביחד עם עוד ארבעה פעילי ימין, כשכיהן כמנהל ישיבת קדומים. הוא נחשד שהחזיק בכ-700 ליטר דלק ושמן, כדי לחסום כבישים ולגרום נזק למתקני תשתיות בתל-אביב, כדי למנוע את פינוי גוש קטיף. החמישה נעצרו בחשד לעבירות קשירת קשר לפשע, הפרעה לנתיב תחבורה ציבורית, סיכון חיי אדם, היזק בזדון, חברות בהתאגדות אסורה והמרדה. למרות החשדות, לבסוף לא הוגש נגד סמוטריץ' כתב אישום והוא שוחרר.
קצת יותר משנה לאחר מכן הוא הוציא לפועל את מצעד הבהמות הידוע לשמצה, כדי למחות על קיום מצעד הגאווה. לפני כשנתיים, הוא התעמת פיזית עם שוטר כשנכנס לזירת אירוע מותו של הנער אהוביה סנדק, כדי לצלם אותה תחת חסינותו הפרלמנטרית. השוטר איים שיעצור את סמוטריץ' בניגוד לחוק. מהמשטרה נמסר כי "השוטר טעה בשיקול דעתו כשלא אפשר לסמוטריץ' להגיע לזירת האירוע".
בימים אלה חבר הכנסת חשף את תוכנית "חוק וצדק" של מפלגתו, שבמסגרתה תבוטל עבירת המרמה והפרת האמונים, והרכב הוועדה לבחירת שופטים ישתנה.
מההיסטוריה של סמוטריץ', ניתן להבין שפניה של המדינה לא משתנות גם בציונות הדתית. ישנו ח"כ שנעצר ונחשד במעשי חבלה, התעמת פיזית עם שוטר, דימה ציבור שלם ל"בהמות" ואולי גם ינסה לחלץ ראש ממשלה מגזר דין. בעניינו של סמוטריץ' אומנם מדובר בעבירות אידיאולוגיות, אך עדיין מגיע לציבור שייצגו אותו אנשים עם עבר נקי.
הכיר את האזיקים ומדי האסיר, סמוטריץ' (צילום: צח שפיצן, nrg מעריב)
אריה דרעי – חזרה לזירת הפשע
שר הפנים לשעבר אריה דרעי (ש"ס) הוא היחיד מרשימת הפוליטיקאים בכתבה זו שנגזר עליו עונש מאסר בפועל. זה לא אומר שכל השאר הם צדיקים, אבל לפחות לכלא הם לא נכנסו. דרעי נחקר בכמות נכבדה של פרשיות, ביניהן פרשת "התיק האישי" שבה קיבל שוחד וטובות הנאה במשך שש שנים, והורשע בשנת 1999 בשלוש עבירות מרמה והפרת אמונים ועבירה נוספת של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בגין הרשעתו נגזר דינו לארבע שנות מאסר וקנס של 250 אלף שקל.
דרעי שוחרר מכלא מעשיהו ב-2002, אחרי כמעט שנתיים בעקבות התנהגות טובה. אחרי שחרורו "התיק הציבורי" נידון בהליך זריז. בתיק זה הוא נחשד שהעביר כספים ממשרד הפנים לגופים חרדיים שהקימה מפלגתו בניגוד עניינים. הוא זוכה בארבעה מתוך חמישה אישומים, באישום שנותר הוא הורשע בהפרת אמונים. הוא נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס.
אחרי כ-13 שנה, בהיותו שוב פעם ח"כ, שר פנים ושר לפיתוח הנגב והגליל, נפתחה נגדו חקירה פלילית על חשד לעסקאות נדל"ן אסורות. בשנת 2018 המשטרה מסרה כי נמצאה תשתית להגשת כתב אישום בעניינו בגין מרמה והפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון. בדצמבר 2021 הוא חתם על הסדר טיעון כשהודה בעבירות מס. בגזר הדין הוא קיבל שנת מאסר על תנאי וקנס: "קיבלתי את ההסדר בלב לא קל", אמר דרעי.
אין הרבה מה להגיד. עצוב? זה ברור. אבל ח"כ מורשע שחוזר לזירת הפשע – משרד הפנים במקרה של דרעי, זה לא רק עצוב. זה פשוט מקומם.
"קיבלתי את ההסדר בלב לא קל", דרעי (צילום: גלעד מורג, ynet)
מרב מיכאלי – נאורה?
כשנוברים בחומרים על מרב מיכאלי (העבודה), לרגע אחד עוד אפשר לחשוב שהיא נקיית כפיים, ושהיא עובדת ציבור שלא דבק בה רבב. אם חופרים קצת יותר עמוק בחומר, מסתבר שניתן למצוא כתם אחד או שניים בעברה.
בסוף שנת 2020 הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה על ידי עוזרת פרלמנטרית לשעבר של מיכאלי. טענות התביעה היו להתעמרות בעבודה, העסקה פוגענית, פיטורים בניגוד לחוק ואפליה על סמך גילה ומראיה החיצוני. העובדת עבדה בלשכת הח"כית במשך חמישה חודשים שאותם תיארה כ"סבל מתמשך", ואמרה שקיבלה "יחס בוטה, קפריזי, מעליב, מזלזל, מבזה ומשפיל במישור המקצועי והאישי".
כמובן שמיכאלי דחתה את הטענות ואמרה שהן שקריות, ותחום זה יקר לליבה ובמשך שנים היא מקדמת חקיקה להסדרתו.
פגם נוסף בהתנהלותה אומנם לא היה פלילי, אבל הוא גם מראה על בעייתיות מסוימת שקיימת למרבה הצער לא רק אצל מיכאלי, אלא גם אצל ח"כים רבים אחרים. כשהתקיימה ההצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת הסוהרות בכלא גלבוע, מיכאלי, "הפמיניסטית הנצחית", נמלטה ממליאת הכנסת כדי להימנע מהצבעת נגד בהתאם למשמעת הקואליציונית. עד היום השרה מנסה להחדיר את השיח הפמיניסטי לחברה, ומדברת בעד נשים יום וליל. אך כשזה הגיע לשעת המעשה היא ברחה עם הזנב בין הרגליים.
מסתבר שאם מחפשים מספיק, אפשר למצוא לכלוך על כל חבר וחברת כנסת – גם על מרב מיכאלי הכביכול הנאורה.
איתמר בן גביר – מהרשעה לשר בממשלה
אז את העובדה שאיתמר בן גביר (עוצמה יהודית) תלה את תמונת הרב כהנא על קיר ביתו כולם יודעים, ועל אף אחד זה כבר לא עושה רושם. הסרטון שבו רואים אותו כנער מחזיק בסמל מכוניתו של רבין גם הוקרן אינספור פעמים, והוא כבר לא ממש מעורר גלים.
בשנת 2007 הורשע בן גביר בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, בעקבות שלטים שבהם כתב "לגרש את האויב הערבי", ו"הח"כים הערבים הם גיס חמישי".
בשנת 2006 הוגש נגדו כתב אישום על כך שהוא שכר משרד לארגון "כך" של הרב כהנא, בו החזיק תקליטורים, מדבקות, כרוזים ומנשרים של הארגון שהוצא מחוץ לחוק. על כתב אישום זה הוא זוכה ואמר: "כתב האישום מגלם את רדיפת הפרקליטות כלפיי במשך עשור".
למרות שעברו הרבה שנים מאז שהורשע, התקשורת דואגת להזכיר זאת לבן גביר כמעט בכל ראיון שאליו הוא מתייצב ועושה מזה מטעמים, אך נראה שהוא עדיין הולך להיות הפתעת הבחירות, והנה הציבור מקבל עוד ח"כ או שר שהורשע בבית המשפט.
יואב גלנט – מפקד ראוי?
יואב גלנט (הליכוד) יועד להיות הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, ומינויו בוטל בסופו של דבר ע"י הממשלה, בעקבות פרשת הקרקעות שבה הסתבך. רוב הציבור שקצת מעורה בעניינים זוכר את התמונות האוויריות שבהן נראה ביתו הענק של גלנט שבמושב עמיקם, שלגביו נחשד כי ישנן עבירות תכנון ובנייה. אחרי שוועדת טירקל לא פסלה אותו לרמטכ"לות בגין החשדות, תנועת אומ"ץ פנתה למבקר המדינה, מיכה לינדנשטארוס, שיפתח בבדיקה.
אחרי בדיקתו, המבקר פרסם כי גלנט פלש לשטח ציבורי שלא פינה אותו במשך ארבע שנים למרות שהובהר לו שעליו לעשות זאת. עוד קבע המבקר שהרמטכ"ל המיועד חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שלו.
בנוסף לפרשה עגומה זו, שמו של גלנט נזכר גם בפרשת הרפז.
מאנשי צבא הציבור הישראלי בד"כ מצפה לעבר ללא רבב, "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים ראויים לכך", אמר בן-גוריון. גלנט לא עמד בציפייה זו בתור איש צבא, וכיום הכתם הזה עדיין רובץ עליו.
תמר זנדברג – נפוטיזם תחת השפעה
לתמר זנדברג (מרצ), למרות שלא תתמודד בבחירות הקרובות לכנסת, יש עבר אידיאולוגי בעייתי. היא נפגשה עם אבו מאזן ברמאללה והיא ביקרה בקבר רב המרצחים, יאסר ערפאת, למרות שהיא הכחישה זאת. אבל נעזוב את האידיאולוגיה.
במקרה של זנדברג מדובר בשרה שבזמן כהונתה, לפי החשד, פעלה בניגוד עניינים חמור סביב מינויו של בן זוגה אורי זכי, ליו"ר מרכז הרצל. תפקיד זה הוא תפקיד ציבורי עם שכר של 25 אלף שקל במשרה חלקית בלבד. אחרי שניגוד העניינים התגלה בתחקירו של קלמן ליבסקינד לפני כשלושה חודשים, התנועה למשילות ודמוקרטיה פנתה ליועמ"ש בדרישה לפתיחה בחקירה.
בנוסף לזה, בשנת 2014 בזמן היותה ח"כית באופוזיציה, זנדברג הודתה במעשה שכיום נחשב לנורמטיבי, עישון מריחואנה, למרות שרשמית עדיין אסור לעשות זאת במדינת ישראל.
אומנם תיבת הפנדורה והחשדות לשחיתות במקרה של השרה זנדברג קטנים יחסית, אך כפי שנאמר לעיל בכל המקרים, הגיע הזמן שעם ישראל יפסיק לקבל את הרע במיעוטו, ויתחיל לשים לב מי הם נבחרי הציבור שלו. בסופו של דבר הח"כים הם פניה של המדינה, ואם הם מושחתים, שקרנים, פושעים וגנבים, מה זה אומר עלינו? צריך לשים לזה סוף, ולחוקק חוק שאומר שרק ח"כ עם רישום פלילי נקי, יוכל לעבוד ולהיכנס בשעריה. ועד אז? נסתפק בפניה העצובות של ישראל.
ניגוד עניינים חמור, זנדברג ובן זוגה (צילום: רמי זרגנר, מעריב)
לסיכום:
כשמחברים את הנקודות המשותפות לכל הדמויות הנ"ל, מגלים תצרף מאוד רעיל ומאוד מסוכן של מאפייני אישיות לכאורה עברייניים מפוקפקים שלא יושבים בקו אחד עם ערכי הדמוקרטיה, הרעות ושותפות גורל של העם היושב בציון.
כשבן אדם זר או פוליטיקאי אקראי,המתיימר לבצע שינויים, מבקש מאיתנו לתת לו כח כסף וכבוד על מנת לבצע מהלכים הרי גורל על מדינה שלמה, רצוי מאוד וכדאי מאוד שאותו אדם לא יהיה אף אחד מאותם האנשים ו/או כאלה שדומים להם בכתבה הזו ולו מפאת העובדה שהם כבר עשו עלינו את הסיבוב שלהם וחלקם אפילו כמה וכמה סיבובים ולא לטובת הציבור כלל ועיקר, אלא בעיקר, אם לא רק, לטובתם האישית ושל בני המשפחה שלהם.
אם אתם תוהים מי המועמד הכי טוב בשבילכם? מי המועמד שלא יידפוק אתכם ולא ישקר לכם? אנחנו מציעים שתסתכלו על עצמכם במראה ותכירו את הדמות המשתקפת ממנה טוב-טוב לפני שאתם בוחרים בטעות במישהו זר ולא מוכר לבצע במקומכם החלטות חשובות לחיים שלכם. רוב האנשים חוששים לבחור בעצמם. כי הם חוששים מהאחריות הכבדה והעבודה הקשה, אבל זה בדיוק סוג המועמדים שחסרים כאן.
