מאת: איליאן מרשק
ד"ר שרון אלרעי פרייס היא דמות שנויה במחלוקת עבור רבים. מצד אחד מדובר ברופאה בכירה שעומדת בראש המערך האפידימיולוגי של מדינת ישראל ומצד שני היא עומדת בראש פרשיית רכש בין משרד הבריאות הישראלי לבין חברת תרופות פרטית.
ד"ר אלרעי פרייס זוכה לגיבוי מלא מכל דרג רשמי במדינה, אבל אם מסתכלים על המסגור התקשורתי של פרשת הסכם הרכש והמחאה נגד אלרעי פרייס מגלים דיון רדוד שמתחיל ונגמר בסתימת פיות ובהשחרת מילים תרתי משמע.
מי זו ד"ר שרון אלרעי פרייס?
ד"ר שרון אלרעי פרייס עומדת בראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. בתפקידה הקודם ד"ר אלעי פרייס ניהלה את מערך האיכות והבטיחות בבית החולים 'כרמל'. לפני כן היא עבדה כרופאה בכירה במערך הפנימי וביחידה למחלות זיהומיות ולמניעת זיהומים בבית החולים. בין 2010 – 2013 אלרעי פרייס שימשה כאפידמיולוגית ראשית של מדינת ניו- המפשייר. פרייס סיימה את תכנית הכשרת הרופאים – Leadership in Preventive Medicine
ואת ההתמחות בנושא היא עשתה בבית החולים רמב"ם בחיפה.
הקשר בין ד"ר שרון אלרעי פרייס למשרד הבריאות
ד"ר שרון אלרעי פרייס היא ראש שירותי בריאות הציבור בישראל. מתוקף תפקידה אמונה ד"ר אלרעי פרייס על תחום קידום בריאות ומניעת תחלואה, חיסונים, מניעת מחלות זיהומיות והתמודדות עם מגפות והתמודדות עם מה שמשרד הבריאות מגדיר כ׳אירועי תחלואה חריגים׳, כולל אחריות על חקירות אפידמיולוגיות, אחריות על תחום הגנטיקה הקהילתית ועוד תחומי אחריות רבים.
סקירת התקשורת את המחאה נגד ד"ר שרון אלרעי פרייס
כל תלמיד שנה א' לתקשורת שומע את המילה – 'ביקורתיות', עשרות פעמים ביום. החוגים לתקשורת בארץ רואים את עצמם כמקדשים לחשיבה ביקורתית, אבל בפועל המרצים נמצאים בצד אחד מאוד מסוים של המפה הפוליטית – אידיאולוגית, והם מעודדים חשיבה ביקורתית מכיוונים מאוד מסוימים. התפישה הרווחת היא שהדרג הנבחר הוא הבעייתי ושהמקום למצוא סיפורים טובים נמצא בציציות של הפוליטיקאים ולא של עובדי הציבור. מעטים הם אנשי התקשורת שיוצאים נגד התפישה הזו, וזו כנראה אחת הסיבות שתכניות התחקירים בערוצים המובילים מלאים בסיפורים על זוועות פרטיות, טרגדיות אנושיות ועל סיפורי שחיתות שקשורים בבטחון המדינה.
כשאנשי התקשורת אורלי וגיא יצרו את הסרט – ומה אם כל העולם טועה, החלה מחאה תקשורתית מאוד גדולה נגדם ואלי אף מחאה חסרת תקדים. אנשי התקשורת, שנחשבו עד לאותו רגע כדמויות מוערכות, איבדו את מעמדם ונזרקו ממגדל השן בידי חבריהם לתחום.
המחאה נגד ד"ר שרון אלרעי פרייס
ב – 28 ליולי 2021 התקבצה קבוצת אנשים שביקשה למחות מחוץ לביתה של ד"ר אלרעי פרייס בחיפה. המחאה באה בעקבות הסכם רכש שנחתם עם חברת ׳פייזר׳, הסכם אותו משרד הבריאות סירב לחשוף לציבור. בין המוחים נכחו גם אנשים שהעידו כי הם התחסנו ואף חיסנו את ילדיהם, אבל החיסון, לטענתם, לא אמור למנוע מהם לשאול את עובדי הציבור שאמונים על בריאותם שאלות קשות.
הסכם הרכש בין חברת פייזר לבין מדינת ישראל התפרסם אמנם באתר משרד הבריאות, אבל חלקים גדולים ממנו מושחרים. מדובר בחלקים שמדברים על נושאים 'שוליים' כמו אמינות הטיפול בחיסוני קורונה של חברת ׳פייזר׳, אמינות הטיפול, מגבלותיו, וחלקים נוספים כמו. (בעלות/קניין רוחני ) Ownership:
אז כן, ההסכם מעלה שאלות, כמו גם הצורה בה הוא התפרסם והחלקים שנשארו מושחרים. הניסיון של משרד הבריאות, לדברי המוחים שעמדו מחוץ לביתה של ד"ר אלרעי פרייס, לצייר אותם בצבעים של שחור ולבן בסגנון "או שאתם איתנו או שאתם נגדנו" הוא ניסיון מגוחך ואפילו ילדותי. הציפייה ממשרתי ציבור היא לעבוד למען הציבור ובשקיפות מלאה. איזו סיבה יש להסתיר מהציבור הסכם רכש עם חברה פרטית? האם מדובר בסודות מדינה? האם מדובר בסוד מודיעיני שהחשיפה שלו עלולה לפגוע בבטחון המדינה? או שאולי מדבר בהסתרה שבאה להגן על קבוצה קטנה של בעלי אינטרס?
הסתרת מסמכים היא לא דבר זר במחוזותינו, אנחנו מכירים את השיטה הזו עוד מפרשת ילדי תימן והבלקן החטופים משנות ה – 50. המסמכים נותרו חסויים לחלוטין עד לפני מספר שנים, כלומר – יותר משבעים שנה של כיסוי והשתקה. הציבור מקבל את ההסתרה של הילדים החטופים כעובדה. מעטים, אם בכלל, חושבים שהמדינה פעלה במקרה הזה לטובת הציבור ולא לטובת אליטה מצומצמת.
לצד השיטה הרווחת שככל הנראה הושרשה ב – DNA הישראלי של מרמה והסתרת מסמכים, גם הרצון הטבעי של הציבור להשמיע את מחאתו שרירה, קיימת והיא לא הולכת לשום מקום. הניסיון התקשורתי לצייר את הציבור כעדר עם תוכניות שיח רדוד כמו 'אופירה וברקוביץ' מצד אחד ועם תוכניות פופוליסטיות שנמנעות מדיון עומק מתוך תפישת עולם עתיקה שמזלזלת בצופה וביכולות הקשב שלו, הוא ניסיון כושל שלא מחזיק מים. הדבר היחיד שהתקשורת המסורתית משיגה בהיאחזות העיקשת שלה בזלזול בצופה היא את הרלוונטיות שלה.
הקשר בין חברת ׳פייזר׳ לד"ר שרון אלרעי פרייס
עו"ד ולנטינה נלין, היא עורכת דין מוסמכת שנמצאת במאגר עורכי הדין של לשכת עורכי הדין, היא מייצגת אזרחים במגוון תיקים בבתי משפט בישראל. לאחרונה עו"ד נלין עלתה לדיון בזום בהשתתפות ד"ר אלרעי פרייס וטענה כי יש בידה מידע אודות רופאים ומדענים שרצו להשתתף בדיון וסורבו. בנוסף, עו"ד נלין טענה כי ד"ר אלרעי פרייס נמצאת בניגוד אינטרסים בכל הנוגע לעבודה מול חברת ׳פייזר׳. בסופו של דבר, עו"ד נלין טענה טיעון עובדתי שניתן לבדוק אותו – או שד"ר אלרעי פרייס לא עובדת עם חברת ׳פייזר׳ או שהיא כן עובדת עם חברת ׳פייזר׳ . פשוט מאוד, לא? אז זהו, שהטענה של עו"ד נלין מוסגרה כהכפשה והאשמה חסרת בסיס, מבלי שנבדק האם היא אכן כזו.
אז האם ד"ר אלרעי פרייס אכן עובדת עם חברת ׳פייזר׳? בעולם בו העובדות כבר לא באמת משנות, עולם בו תוצאות חיפוש נעלמות מגוגל באורח פלא ובעולם בו הסכמי רכש בין מדינה לבין חברה פרטית מושחרים, בעולם בו עורכת דין ממוסגרת כשקרנית ואנשים שיוצאים במחאה לגיטימית ושואלים שאלות קשות ממוסגרים כמכחישי קורונה, קשה מאוד לדעת. מה שבטוח זה שד"ר אלרעי פרייס נושאת באחריות ציבורית שדורשת שקיפות ושלכל הפחות ידוע שלכאורה היא לקחה חלק פעיל במחקר משותף של משרד הבריאות ושל חברת ׳פייזר׳ – מחקר שבדק את יעילות הטיפול בחיסונים, את אחוזי האשפוזים ואת אחוזי התמותה לאחר קבלת אותו טיפול.
רוצים או לא, תושבי מדינת ישראל היו חלק ממחקר מדעי מקיף בחסות חברת תרופות מסחרית בשיתוף משרד הבריאות. ועדת הלסינקי מחייבת את כל מי שחתום על האמנה (ומדינת ישראל ביניהם), שלא לערוך ניסויים ללא הסכמה מפורשת של המשתתפים בניסוי, מה שנקרא בשפה המקצועית הסכמה מדעת. יש שיגידו שהיה מצב חירום ושלא הייתה ברירה אלא לחסן את רוב האוכלוסיה נגד קורונה, זה לא משנה את העובדה שחברת פרייזר הרוויחה קבוצת ביקורת של מיליוני בני אדם בתמורה למוצר שטרם נבדק. האם מישהו מאיתנו חתם על הסכמה להשתתף בניסוי? גם בשאלה הזו התשובה ברורה. לא חתמנו.