מאת : מג’ד אבו עאסי
16.10.2020 | 08:00
כל חיי נמניתי על הצד הימני של המפה הפוליטית, כל חיי הצבעתי ‘ליכוד’.
אני אוהד את קבוצת הכדורגל בית”ר ואני דרוזי, השילוב הזה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל זה לא.
עד שהקורונה הגיחה לפתע לחיינו, חייתי חיים אחרים, האמנתי לשקרים באופן עיוור.
תמיד הפטריוטיות שלי גברה על כל הגיון אחר שהיה לי בראש, אבל היום אני מבין, שבחיים לא הייתי פטריוט. לא במכוון, אלא פשוט כי הסיחו את דעתי ושיקרו לי ולהורים שלי שנים על גבי שנים.
היום אני מבין, שאין כזה דבר ‘ימני’ או ‘שמאלני’, אין הבדל בין יהודי ללא יהודי, הצבע לא משנה, לא המין ולא שום דבר אחר.
כולנו בני אדם, כולנו מרומים מיום היוולדנו .
שנים הונדסנו לשנוא את כל מי שלא כמונו, שזה כולם.
יהודים את הערבים, ערבים את הדרוזים, חרדים את החילוניים, אתיופים את מי שלא וכו׳.
כאשר בכל השנים הללו, יום אחד לא עצרנו ובדקנו – למה זה קורה?
איך יכול להיות שבעיות אנושיות שאמורות להיפתר על ידי פתרונות אנושיים, לא נפתרות לאורך כל כך הרבה שנים?
איך הזנחנו את הצרות היומיומיות שלנו והפקרנו את יקירינו לטובת מלחמות אגו חסרות כל אפקטיביות?
המתכון קל וה’שאלטר’ תמיד היה מתחת לאצבע שלנו.
אם נבין ונדע כיצד לכוון את האנרגיות פנימה כלפי עצמינו, אם נדע להפנות גב לכל אותם תאגידים ובעלי עניין, שהפכו אותנו ללקוחות ובו בזמן למספר סידורי ברשימת העבדים שלהם – אנחנו נבנה את עולמנו החדש, שתמיד חלמנו שיהיה לנו.
לאורך ההיסטוריה, יש משפט שכל ראש ממשלה נבחר חזר עליו:
“זהו שחר של יום חדש״, אבל עד היום, אנחנו באפילה של הימים הקודמים, אפילת העבר.
תתעוררו, תתייעלו ותתחילו להתכונן ליום המחר שיבוא.
אנחנו האנשים להם חיכינו.
הכל בידיים שלנו.
