מטבע וירטואלי של המאה ה-21,כמו ביטקוין, נחשב למשהו מאוד מתקדם ומתוחכם עם הגנות, יישומונים ייעודיים ומגוון רחב של שימושים.
לצערנו (ויש על מה להצטער) כל הממבו ג'מבו בסגנון המאה ה-21 הזה תלוש מהמציאות.
איזו מציאות?
מטבע וירטואלי עם כל התחכום שלו, בסופו של דבר נסמך על תחכום מהמאה ה19 שנקרא 'הולכת חשמל'.
ומאחר והשיטה העיקרית כיום להולכת חשמל נסמכת על חברות ותאגידים שמפיקים חשמל משריפת דלקים מאובנים בתחנות כוח פחמיות מזהמות ותנודות מחירים בינלאומיים של אותם דלקים מאובנים, הסיכוי שהאינטרנט והחשמל שמאפשר את התעבורה בו, לא יקרסו וישביתו את הנגישות לאותם מטבעות וירטואליים, זהו סיכוי קלוש.
בקיצור: כדי לסחור באינטרנט, קודם צריך חשמל.
כדי להבטיח את אותה הנגישות למטבע הווירטואלי, כמו הנגישות שיש למטבעות פיאט (שטרו ומטבעות) צריך נגישות לחשמל ולאינטרנט, מה שאין לרוב אוכלוסיית העולם גם ככה, אין.
אז לא רק שהמטבע הווירטואלי לא מחליף כלום, הוא מוסיף לניתוק הכלכלי-אנושי ממשאבים דה פאקטו ומחזק קבוצה חדשה של אנשים שנהנים מהמצב כפי שהוא, במקום באמת לאתגר את המערכת בכלכלה כולה (סך כל המשאבים ואופן הניוד שלהם ממקום למקום).
ומה עם האינטרנט?
לרבים כיום יש יכולת לסחור במטבעות וירטואליים תודות לנגישות (שנהוג להתייחס אליה כמובנת מאליה) לאינטרנט.
אבל כשחושבים על זה לרגע, אנחנו בעצם פותחים ארנק שיכול להתקיים רק אם הוא עצמו מחובר גם לחשמל וגם לתעבורת רשת.
בעוד חסידי המטבעות הוירטואליים מתהדרים בבטחון התשתיתי המאפשר את הסחר הבטוח, הם מתעלמים או במכוון או בטעות מהעובדה שעל האינטרנט יש שליטה, פיזית תשתיתית על ידי גורמים ממשלתיים שלטוניים תאגידיים שבכל רגע נתון יכולים להחליט (כפי שקרה בסין עם פייסבוק) שלא מתאים להם כל הוירטואוזיה הפיננסית הזו והם סוגרים את השאלטר.
בעצם העובדה שיש מישהו שיושב 'על הברז' ברשת חשמל והאינטרנט ברמה המקומית ארצית ובינלאומית, סותר את אותה תחושת 'בטחון' מדומה שחסידי מטבעות וירטואליים מתהדרים בה.
לסיום,
כשאנחנו נהנים מהטיסה אנחנו נוטים לשכוח את כל החלקים הקטנים שעלולים להשתבש.
ועוד לא דיברנו על הטייסים בכלל…
עיתונות אזרחית
מדברים תאכל'ס.
