צוות עיתונות אזרחית

הפעימה הרביעית של שחרור חטופים מעזה יוצאת לדרך אבל לא כמו שהוסכם כאשר חמאס משחררים נשים ואמהות בנפרד בתירוצים שהם לא מוצאים חלק מהחטופים.

בעוד אנחנו שמחים ומאושרים על כל ישראלי ששוחרר מהתופת בעזה, אנחנו זוכרים וממשיכים להלחם על כל אחד ואחת שעוד מתבוססים במנהרות של החמאס.

אחרי עיכובים וכיפופי ידיים מורטי עצבים בשחרור הקבוצה הראשונה של נשים וילדים ישראלים החטופים בעזה, הפעימה הראשונה יוצאת לדרך.

העסקה המסתמנת תביא לשחרור עשרות חטופים ישראלים נשים וילדים. תוך מספר ימים.

"...איפה הייתם יותר מ8 שעות במהלך אותו בוקר של הטבח בישובי עוטף עזה כשהתושבים נזנחו לגורלם ?..." שואל לינו אחיו של עומר חרמש ז''ל הי''ד.

במלואת 30 ימים מאז הלווייה של עומר ז''ל, מתכנסים המשפחה והחברים בבית העלמין של קיבוץ שפיים לטקס גילוי מצבה. 

אלינה נרצחה ב7 באוקטובר, בטבח הנורא שביצעו החמאס ושותפיהם ואחרי שנמצאה גופתה היא נקברה מחוץ לגדר של בית הקברות בבית שאן, ממש כמו במונח 'קבורת חמור'.

למה מדינות ערביות של העולם בוכים על גורלה של עזה מצד אחד אבל ממש מתעקשים שהעזתים לא יעזו לצאת מעזה אל המדינות שלהם עד כדי שימוש באלימות ונשק?

כולנו מכירים את הצד הנורא של מלחמה, אבל מעטים מאיתנו מסתכלים על אלה שמרוויחים ממנה.